א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהוָֽה׃ ב אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֪ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אָ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ ג אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמָר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ ד כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ ה קִוִּ֣יתִי יְ֭הוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ ו נַפְשִׁ֥י לַֽאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ ז יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְה֫וָה כִּֽי־עִם־יְהוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ ח וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
שיר המעלות ממעמקים - טעם ממעמקים - בעבור היות ישראל בגלות ודלות וקלות ושפלות.
פסוק ב:
אדני - בעבור היותו במעמקים, צועק שמעה בקולי.
פסוק ג:
אם - הטעם: הושיעני מהרה ואל תזכור לי עונות שעברו כי לא אוכל לענות ולהשיב.
פסוק ד:
כי - הטעם כאשר תסלח לעוני - ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם, ואם לא תסלח - לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם.
פסוק ה:
קויתי - לשמוע בקולו.
פסוק ה:
ולדברו - לגזירותיו.
פסוק ו:
נפשי - קותה לה' יותר משומרים החומות לבקר, וטעם להזכירו פעמים, כי הם מחזיקים נפשם ומנחמים לבם כי ישנו לבקר.
פסוק ז:
יחל - לשון הציווי מהבנין הכבד וזה דברי המשורר יוכיח ישראל וכמה בני אדם פדה.
פסוק ח:
והוא יפדה - אותך מכל עונותיו, כנגד אם עונות תשמר יה.