פסוק א:הבוטחים בה׳. אותם הבוטחים בה׳ המה כהר ציון אשר לא ינטה ממקומו ולעולם ישב על כנו:
פסוק ב:ירושלים. כמו ירושלים שההרים מסבבים לה כן ה׳ סביבות עמו הבוטחים בו להגין עליהם עד עולם:
פסוק ג:כי לא ינוח. אם הרשעים מושלים זמן מה על הצדיקים אבל לא לזמן מרובה ינוח גדלות הרשעים על נחלת הצדיקים הנתון לגורלם:
פסוק ג:למען. בכדי שלא ישלחו הצדיקים גם המה את ידיהם לאחוז בעולה בראותם גדלות הרשעים זמן מרובה:
פסוק ד:ולישרים בלבותם. לאותם שהם טובים ביושר לבב ולא לרמות:
פסוק ה:והמטים. אבל אותם שהמה מטים עצמם אחר דרך עקלקלות ר״ל שכל טובתם הוא לרמות את הבריות:
פסוק ה:יוליכם. אותם יוליך ה׳ לאבדון עם פועלי האון ודומה להם עם שעדיין לא פעלו האון ויהיה א״כ שלום על הישרים כי יאבדו טרם פעלו האון עם רמיית טובתם: