א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הַבֹּטְחִ֥ים בַּיהוָ֑ה כְּֽהַר־צִיּ֥וֹן לֹא־יִ֝מּ֗וֹט לְעוֹלָ֥ם יֵשֵֽׁב׃ ב יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֮ סָבִ֪יב לָ֥הּ וַ֭יהוָה סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ג כִּ֤י לֹ֪א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֮ גּוֹרַ֪ל הַֽצַּדִּ֫יקִ֥ים לְמַ֡עַן לֹא־יִשְׁלְח֖וּ הַצַּדִּיקִ֨ים בְּעַוְלָ֬תָה יְדֵיהֶֽם׃ ד הֵיטִ֣יבָה יְ֭הוָה לַטּוֹבִ֑ים וְ֝לִֽישָׁרִ֗ים בְּלִבּוֹתָֽם׃ ה וְהַמַּטִּ֤ים עַֽקַלְקַלּוֹתָ֗ם יוֹלִיכֵ֣ם יְ֭הוָה אֶת־פֹּעֲלֵ֣י הָאָ֑וֶן שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
הבוטחים בה׳‎. אותם הבוטחים בה׳‎ המה כהר ציון אשר לא ינטה ממקומו ולעולם ישב על כנו:
פסוק ב:
ירושלים. כמו ירושלים שההרים מסבבים לה כן ה׳‎ סביבות עמו הבוטחים בו להגין עליהם עד עולם:
פסוק ג:
כי לא ינוח. אם הרשעים מושלים זמן מה על הצדיקים אבל לא לזמן מרובה ינוח גדלות הרשעים על נחלת הצדיקים הנתון לגורלם:
פסוק ג:
למען. בכדי שלא ישלחו הצדיקים גם המה את ידיהם לאחוז בעולה בראותם גדלות הרשעים זמן מרובה:
פסוק ד:
ולישרים בלבותם. לאותם שהם טובים ביושר לבב ולא לרמות:
פסוק ה:
והמטים. אבל אותם שהמה מטים עצמם אחר דרך עקלקלות ר״‎ל שכל טובתם הוא לרמות את הבריות:
פסוק ה:
יוליכם. אותם יוליך ה׳‎ לאבדון עם פועלי האון ודומה להם עם שעדיין לא פעלו האון ויהיה א״‎כ שלום על הישרים כי יאבדו טרם פעלו האון עם רמיית טובתם: