פסוק א:שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. הַבֹּטְחִים בַּה' הם כְּהַר צִיּוֹן שבוודאי לֹא יִמּוֹט, יתמוטט, אלא לְעוֹלָם יֵשֵׁב. דימוי הבוטח בה' להר ציון מוליד דימוי נוסף:
פסוק ב:יְרוּשָׁלִַם – הָרִים סָבִיב לָהּ, שכן העיר איננה בנויה על ראשו של ההר הגבוה ביותר. מכל עבריה יש הרים אחרים בגובה דומה, שאפשר להשתמש בהם כדי לבצרה ולהגן עליה מכל הצדדים. וכשם שירושלים מוקפת הרים, כך גם ה' סָבִיב לְעַמּוֹ, והוא שומר אותו מכל רע מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
פסוק ג:כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט, שוט, או: שרביט השלטון של הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. הצדיקים לא יהיו כפופים לרשעים, לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה, בעוול את יְדֵיהֶם. כאשר נכנסים, אפילו צדיקים, אל תחום שלטונו של הרשע, נאלצים להשתתף ברב או במעט בעולמו של הרשע כדי לשרוד, וכביכול הצדיקים שולחים ידיהם במעשי פשע. הצלתם מידי הרשעים מצילה אותם גם מן ההשחתה שבעצם המגע עמם.
פסוק ד:הֵיטִיבָה, ה', לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, טִיבָה, ה', לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם,
פסוק ה:וְאילו את הַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם, הסוטים מדרכם לדרכים נפתלות, או: אלו שאינם רואים עצמם כרשעים והם מעקמים כביכול את העקמומיות כדי להפיק רווח או להיחלץ מרעה, יוֹלִיכֵם ה' אֶת, עם פֹּעֲלֵי הָאָוֶן, עושי הרע בגלוי. לעומת זאת, כאשר תישמר דרך הישר והטוב, יבוא שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
