פסוק א:לא לנו ה' כו' ראוי לשים לב אל אומרו לא לנו זה פעמים ובראשונה מזכיר שמו יתברך ולא בשנית אמנם יאמר כי הנה ידוע כי מאז בא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים נשבע הוא יתברך יד על כס שלא יכנה את שמו שלם בד' אותיות כי אם יה לבד עד ינקם מעמלק והוא לעתיד לבא. ונבא אל הענין והוא על דרך מאמרם ז"ל שעל חבלי משיח שבשלהי הגלות הלז ידבר המזמור ויתכן כפי אשר חנן לנו ה' בכונתו מקושר אל הקודם שהוא כי אמר המשורר הנה בצאת ישראל ממצרים נגלית על ימין משה ועל כן הים ראה וינוס הירדן וכו' כמאמרם ז"ל על פסוק מוליך לימין משה זרוע תפארתו אך מה נעשה בגלות האחרון הלז שלא לנו ה' כאשר היה אז לנו במשה והוטלה מורא בשונאינו וגם אין אנו צדיקים ליקרא שמך בנו כמו שאמרו ז"ל כי ג' נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים דכתיב כל הנקרא בשמי כו' משיח שנאמר זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה אמר אם ה' למשיח ולירושלים לא לנו הוא כי אין אנו צדיקים שנקרא גם אנו בשמו וזהו שחזר ואמר לא לנו ואם כן איכה נעשה ליגאל אם לא כי לשמך תן כבוד שיתחברו יה עם וה ויהיה ה' שלם ואם צריך זכות מאתנו כי מדת הדין מקטרגת על כן עשה גם על חסדך וכו' והוא ענין מאמרנו על פסוק תתן אמת ליעקב כו' שאומר הנביא הנה ג' מדות הן חסד לאברהם גבורת דין ליצחק אמת ליעקב מה שאחלה פניך הוא שליעקב תתן אמת שהיא מדתו וכן חסד לאברהם אך לא מדת דין ליצחק ואל תאמר שאני מקשה לשאול כי הלא אתה ה' החלות לעשות כן הלא זה היה אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם שנשבעת לאברהם ונשבעת ליעקב אך לא ליצחק כי אם אמרת והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם ולמה עשה כך אלא לומר הנה לכל אחד אני נשבע לפי מדתו אך לא אקים שבועת אביך שהיא ע"צ החסד ולא על פי מדתך וזה הוא מאמרנו על פסוק אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק שהוא ושבועתו של אברהם שהיא על צד החסד ליצחק ולא נשבע ליצחק בפני עצמו פן תהיה על פי מדתו. ובזה יאמר פה על חסדך על אמתך שהוא כי תתן חסד לאברהם ואמת ליעקב אך לא תצרף מדת יצחק ואם נדקדק אומרו על ולא אמר ועל אמתך יתכן כי הכל הוא על יעקב כי יעקב היתה לו מדת אמת כנודע והוא יתברך הוסיף לו על אמת גם חסד שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל כי קרא את יעקב אל שהוא חסד של אמת ועל זכותו יאמר על חסדך אותו חסד שנוסף על אמתך שהוא אשר הוסיף בזכות חסד על רחמים. או שאמר הלא ספרנו את כל אשר הוא יתברך הפליא לעשות ביציאת מצרים אמר הנה אז שעדיין לא היה ענין עמלק והיה השם הגדול שלם לא היה כמו זר נחשב כל הטובה הגדולה ממנו אלינו אך עתה שכביכול עדיין אין שמך שלם שלא לנו ה' כלומר ה' כמות שהוא שלם לא לנו לא תעשה בשבילנו כי אין לנו זכות כי אם לשמך בלבד תן כבוד שהוא למען יהיה שמך שלם שהוא כבודו ולא על כס יה להחיש הגאולה ואם תאמר נא ה' שאין אנו כדאים עשה על חסדך וגם על אמתך שיודע בעולם כי אתה ה' אלהינו אמת קיים לעד ולא שנית:
פסוק ב:כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם והוא בשום לב אל מלת נא המיותרת אך הוא כי אין אומרים הגוים שמעולם לא נגלה כבוד שמך בעולם כי לא נעלם מהם יציאת מצרים וכבוש הארץ אלא שאומרים חלילה שנשתנית והזקנת כמו שאמרו ז"ל שהיה אומר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שעשה נוראות במצרים כבר הזקין ותשש כחו שאם לא כן איך סבל גוים מרקדים בהיכלו וזה יאמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם שלא יאמרו איה אלהיהם אלא איה נא כלומר עתה איה הוא עתה אשר היה בתחלה באופן שעל אמתך שמכחישים צריך תת כבוד לשמך בל יאמרו שיש שינוי חלילה:
פסוק ג:וידענו ה' רשעם שעולה על רוחם שאם נאמר להם שאלהינו על הארץ כבודו יאמרו שנשתנה חלילה ואם נאמר שנסתלק למעלה מעת החרבן יאמרו שנסתלקה השגחתו מעל הארץ גם כן אך כזב ידברו כי האמת הוא כי אלהינו בשמים כי נסתלקה שכינה מעת החרבן אך לומר שנסתלקה ההשגחה לא נסתלקה חלילה כי אם היותו בשמים כל אשר חפץ עשה בארץ כי ממכון שבתו משגיח ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו כי לא היה סילוק החלטי חלילה. או יאמר אל תאמרו שהיה שינוי שנשתנה דעתו ונתחדשה מהקודם שמתחלה סבר להיטיב לישראל ואחר כך שחטאו נתחדשה לו סברא הפכיית לשעבדם למלכיות כי לא כן הוא חלילה כי אם שמעולם ידע את אשר יחטא והיה חפץ להגלותם אחר העותם כנודע כי מזמן אברהם גלה לו ובירר לבניו את המלכיות אלא שהיה ידוע וחפץ לעשותו ועשאו בעתו וזה שאמר כל אשר חפץ עשה כי כל מה שהיה חפץ מאז הוא מה שעשה אחר כך לא נתחדש לו דבר שלא ידע מתחלה חלילה כי מאז אברהם בירר לנו את המלכיות כי צורם מכרם וה' הסגירם:
פסוק ד:והן לו היה להם פתחון פה לתת ממש באלהיהם לא יאשמו כל כך אך עצביהם כו' ועם כל זה ישלחו יד לשונם באלהי אמת ומי יעצר כח לסבול רעה גדולה כזו. והתכת התיבות הוא עצביהם כסף וזהב כו' פה להם כו' כי זו לעגם כי עצביהם כסף כו' והוא כי אלו מלשון כסף או זהב יעשה צורף קערת כסף לא תקרא כסף אחרי קנות הצורה ההיא רק קערת כסף אך עצביהם יקראו כסף וזהב אחר מעשה ידי אדם שאין מעשה ידיו מקנים בם שבח צורה כאשר בעשותו כלי והוא כי הלא הקערה ההיא תשמש לשמוש הראוי לכל הנקרא קערה וההיקש בכלי זולתה אך העושה צורת אדם אחר שבמעשהו לא ישרתו האברים למה שישרתו אברי האדם למה תקראנו אדם של כסף:
פסוק ה:כי הלא פה להם ולא ידברו וכו' אם כן אפוא אינו רק כחתיכת כסף או זהב ובו חורים ידמו זה לפה וזה לאוזן וזה לנחירים וכיוצא:
פסוק ה:(ד) או שיעור התיבות לא ימצא בהם רק מציאות כסף וזהב ומעשה ידי אדם המעשה בלבד כי כל רוח אין בקרבו ואומרו עצביהם ולא אמר עצבים או פסילים סתם יכוין כי להיות עצביהם של עכו"ם יש בהם כסף וזהב מה שאין כן של ישראל שאין בם כלום שאסורים בהנאה דכתותי מכתת שעוריה:
פסוק ה:(ג) או יאמר ואלהינו בשמים כאשר עשה מעשה ידיו יתברך את האדם שצר בו כל צורתו לא כמעשה בשר ודם כי אם יחפוץ צורף לעשות אדם מכסף או זהב וחפצו הוא שידבר וישמע ויתר חושים לא יהיה חפצו בציור להיות בו חושים מרגישים ולא ישאר בו רק פועל הידים אך לא מה שאין ידים יכולים לעשות שהוא בלתי ממשיי שהם החושים אמנם הוא יתברך עם היותו בשמים לא בלבד עשה למטה בארץ במה שנזכר מעשה שהוא נעשה אדם עשיית האברים כ"א כל אשר חפץ שלא היה דבר ממשיי כ"א חפץ בלבד כשמע ודבור הכל נכלל בעשיה וזהו כל אשר חפץ עשה:
פסוק ה:(ד) אך אלה עצביהם שנעשו להם יגרעו מגדר אדם שעשאם כי עצביהם כסף וזהב שאין חפצם נמשך לצורה שמציירין רק הנמשך בלבד מהמעשה כאלו עצביהם הוא הכסף והזהב עצמו:
פסוק ה:(ה) כי הלא פה להם כי מה שמעשה ידי אדם היה עשות פה להם מה יסכון ולא ידברו וכו':
פסוק ה:(ג) ואין ספק כי למה כאשר יגנה העצבים כסף וזהב לא ישית לב לשלול מה שהעצבים הם דוגמתם כשר או מזל כי גם המה הבל לפניו יתברך על כן אפשר כי גם על זאת פקח עיניו באמרו כל אשר חפץ עשה לומר ואלהינו בשמים כל בריה אשר יש בה חפץ וחיוניות עשה באופן שכל דבר חיוני אשר אפשר לומר אליו ישרתו ועצביהם דוגמתם הוא יתברך עשאם לא נשאר אלא עצביהם כסף וזהב וחרפה היא למו כמדובר:
פסוק ז:והנה אומרו לא יהגו בגרונם היה ראוי לסמוך אל אומרו פה להם ולא ידברו אמנם יחזור אל העכו"ם הנזכרים לומר אחר שהחסרונות האלו לאליליהם האם לא יהגו בגרונם כי גם שמפני הקלון לא ידברו בקול למה דעה חסרו שלא יהגו בגרונם בחשאי לומר מה יתרון יהיה לבוטח בם או עושם:
פסוק ח:כי הלא כל מעלת עובד את אלוה הוא להדמות אליו ואם כן אפוא השלמות שיקנו יהיה כי כמותם יהיו עושיהם כל הבוטח בהם והנה הנם כפגרים מתים ומי הם שעליהם אני אומר שלא יהגו בגרונם לומר כמוהם יהיו עושיהם הנה הוא כל אשר בוטח בהם כי היה להם לומר כן לבל יבטחו בם ולא דעת ולא תבונה בהם. או יאמר כי אין אלוה יכול לתת לבוטח בו יותר ממה שיש לו לפיכך כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם שיהיו מחוסרי אלו החושים פה להם ולא ידברו וכו' ועם כ"ז יערבו אל לבם לאמר איה נא אלהיהם על כן נוחם יסתר ועשה אל תאחר:
פסוק ח:(ז) ואומרו ידיהם רגליהם ולא אמר ידים להם רגלים להם כאמרו פה להם כו' יהיה על כי הידים והרגלים הן הם חלקי מציאות הגוף כי לא יצוייר גוף בלעדם ואיך יאמר ידים להם רגלים להם כאלו יש הם מבלעדם אבל פה ועינים וחוטם עיקרם הוא החוש כי האברים ההם בערך מציאות הגוף הלא מצער הם ויצדק לומר פה להם עינים להם אף להם כי יצדק היות הם מבלעדם:
פסוק ט:ישראל בטח בה' כו' משיב הוא יתברך ברוח הקדש ואומר הלא אם תראה הבוטח בהם בהצלחה ומלוכה בעולם הזה אל תהרהר חלילה ואל תחוש כי אדרבא מראותך כי עם היותם מכעיסים והולכים אחרי ההבל הם מצליחים בזה יגדל בטחונך בי וזהו ישראל בטח בה' במה שתראה שהשם הנזכר עזרם של עכו"ם הנזכרים ומגנם הוא באמור האם לעוברי רצונו כך למען יסרונו בעונותינו יש להם השלוה ההיא. לנו עובדי אלהים חיים ומלך עולם עאכ"ו:
פסוק י:וכן בית אהרן וכו' יראי ה' וכו' ובזה יצדק אומרו עזרם ומגנם ולא אמר עזרתכם ומגנכם כאומרו בטח לנוכח:
פסוק יב:משיב דוד ע"ה בעד ישראל ואומר ה' זכרנו יברך כו' לומר מה זה שהוא יתברך כלל הכל תחלה באמרו ישראל בטח ושם יכנסו כהנים גם כן ושב לפרט בית אהרן ואחרי כן יראי ה' אך אין זה רק שה' כיון שזכרנו רוצה לברכנו כמארז"ל על ואברהם היו יהיה כו' כיון שהזכירו ברכו כמה ד"א זכר צדיק לברכה ועל כן היו הפרטים כי יברך ראשונה את בית ישראל שכולל את כלם ואחר כך שנית יכפול בבית אהרן למען הכהנים יבורכו פעמים מפני שהם מברכים את ישראל והקב"ה מכפיל ברכתם כענין ואברכה מברכיך בכלל ואח"כ בפרט:
פסוק יג:ואח"כ ישלש ברכה את יראי ה' בפרטות שהם אשר הם יראי ה' וזה הוא בין אשר הם מכללות ישראל בין אשר הם מזרע אהרן וזהו הקטנים הם אשר מישראל שהם קטנים באיכות עם הגדולים הם אשר מזרע אהרן שהם גדולים מהם באיכות:
פסוק יד:משיבה רוח הקדש ואומרת הלא אמרת שה' יברך ג' הכתות ואני אומרת לכל שלשתן ומדברת לנוכח אתם ואומר יוסף ה' עליכם בנים ואחר כך ישתף את הנולדים עמכם להתברך גם בניכם עמכם זולת הנמשך להם מברכת אביהם:
פסוק יד:(יג) או יאמר שמוסיף ביראי ה' שיבורכו הקטנים וצאצאיהם עם הגדולים לכן אמר כי אחר יראי ה' ראוי הוא יבורך כל כללות ביתם הקטנים עם הגדולים:
פסוק יד:(יד) ומשיבה רוח הקדש ואומרת יוסף ה' עליכם לומר אמרת דוד בית ישראל לכלול הקטנים עם הגדולים והוא יתברך יוסף שגם יפרט הקטנים בפי' שיאמר עליכם ועל בניכם וגם לא כמאמרך שיכלול בבת אחת הקטמם עם הגדולים כי אם שיוסיף ה' עליכם הגדולים שתרבו מאד ואחר כך יכלול את כל בניכם עמכם ויברך את אבות ובנים אחרי כן ברבוי כולל שהוא כפל ברכה עד אין קץ וז"א עליכם זה פעמים וזה גם בב' הכתות הראשונות:
פסוק טו:ברוכים אתם לה' וכו' בשום לב אל אומרו עושה ולא אשר עשה לשון עבר יאמר כמאמרם ז"ל על השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר אלא עושה שתמיד הוא יתברך הולך ועושה שמים וארץ רוחניים קיימים לפניו יתברך לתת לישראל וזהו כי כאשר השמים כו' כן יעמוד זרעכם ושמכם וזה יאמר הנה בלי ספק כי ברוכים אתם ישראל לה' ולא זולתכם כי הלא הוא יתברך תמיד עושה שמים וארץ הם החדשים הרוחניים לענוג נפש ושפטו נא בדעתכם למה יעשה אותם כי הלא השמים לא יעשה לעצמו:
פסוק טז:כי השמים שמים שהם שמים ושמי השמים כבר יש לו לה' ומה צורך בעשות זולתם וגם הארץ מעתה נתן לבני אדם ואם כן אפוא למי עושה שמים וארץ חדשים :
פסוק יז:אם לעובדי האלילים לא המתים הם העובדי אלילים יהללו יה שבשם זה נעשו שעל ידי כן יזכו והראיה שולא כל יורדי דומה שאפילו מישראל יש כמה מהנמסרים לדומה במותם שלא בלבד ימסרו לדומה כי אם יורדים בעצם הם אותם שלא יזכו לקום להלל יה הם הנמנים שיצאו מהכלל כאפיקורסים וכו' ומה גם עתה המתים שהם עובדי פסל באופן שלכם הוא יתברך מכין הטוב הוא ואין זה רק ברוכים אתם לה':
פסוק יח:משיבים ישראל ואומרים ואנחנו כלומר מה גמול נשלם לו יתברך כי אם להחזיק לו טובה כי נברך יה על כל הטובה משיבה רוח הקדש ואומרת לא תיחלו לברך עד תגאלו רק מעתה ועד עולם הללויה כאלו כבר קבלתם הטובה כי ודאית הוא ולא תמוט:
