פסוק א:זה המזמור נאמ׳ על צרת הגלות בשעבוד המלכיות והוא ראוי על כל צרה וצרה והוא שרבותי׳ נחלקו בו מהם אומרים שמשה וישראל אמרוהו בשעה שירדו לים ומהם שאמרו שחנניה מישאל ועזריה אמרוהו על כבשן האש ומהם שאומרים שישר׳ אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע ומ״מ לפי הפשט וענינו אמרו על צרת הגלות והתפלל לאל שיושיענו מצרינו ויפדנו מבית עבדותנו ואם אין אנחנו ראויים לכך כאבותינו ואמ׳ על זה לא לנו כלומ׳ לא בעבורנו ורק שתתן כבוד לשמך כמו שיאמ׳ בסמוך למה יאמרו הגוים. על חסדך על אמתך חסר ואו כלומ׳ על חסדך ועל אמתך וכמו שמש ירח עמד זבולה (חבק׳ ג יא) והענין שתרחם עלינו ותעמידנו על חסדך אם חטאנו לך ועל אמתך שאנחנו עמך ונחלתך המחזיקים בתורתך.
פסוק ב:וחזר לענין אמרו כי לשמך תן כבוד ואמ׳ למה יאמרו הגוים כשיראו אותנו נטמעים ביניהם איה אלהיהם כלומ׳ שהם טוענים עלינו על שאנו מבזים את אלהיהם שאינם מאמינים בנפרדים רק בגלגלים וצבא השמים המורגשים להם ואומרים עלינו איה אלהיהם שאינו מורגש כמאמ׳ מי ה׳ וגו׳ לא ידעתי את ה׳ (שמות ה ב)
פסוק ג:והם לא ידעו שאלהינו בשמים ר״ל מושל בשמים ובכל אשר בם בעליונים ובתחתונים כל אשר חפץ עשה.
פסוק ד:וקרא אלילים בשם עצבים דרך כנוי כלומ׳ שהם שמחים בהם או שהם עצבים לבוטחים בהם כלומ׳ שתוחלתם נכזבה. ואמ׳ כסף וזהב רומז על הצורות הנעשות להם לדמיון הכוכב או המזל שהם עובדים וגם ההמון לפתיותם עובדים אותם הצלמים בעצמם.
פסוק ה:פה להם ועינים להם פי׳ צורת פה וצורת עין וכן בשאר
פסוק ו:אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון פי׳ חוטם
פסוק ז:ידיהם ולא ימישון מענין משוש ולא יהגו כפל ענין עם ולא ידברו אלא שההגיה נאמרת אפי׳ במה שאינו דבור חתוך אלא קול בעלמא יוצא מן הגרון כמו אהגה כיונה (ישע׳ לח יד).
פסוק ח:ואמ׳ דרך תפלה כמוהם יהיו עושיהם כלומ׳ שלא יהיה בהם רוח וכן כל הבוטח בהם.
פסוק ט:ישר׳ בטח בה׳ ולא באותם האלילים כי עזרם ומגנם של אבותי׳ הוא היה לעולם.
פסוק י:ובית אהרן רומז על הכהנים והלויים.
פסוק יא:ויראי ה׳ החכמים השרידים אשר ה׳ קורא והזכירם בשלוש כתות חלוקות. הראשונה המון העם והשניה השבט המיוחד לתורה כדכתיב יורו משפטך (דברים לג י) והשלישית החכמים להודיע כי הבטחון לכל כת כפי הראוי לה. ויראי ה׳ רומז על יראתם אותו בבחינת שמו והוא האהבה ע״ד שנאמ׳ בעקידה עתה ידעתי כי ירא אל׳ אתה וכן בפנחס ואתנם לו מורא ויראני (מלאכי ב ה). וי״מ יראי ה׳ אשר בכל עם ורומז על חסידי האומות.
פסוק יב:ואמ׳ ה׳ זכרנו כלומ׳ ובזה תעמדו בטוחים שה׳ שזכרנו מעולם ולא נטשנו הוא יברך את הכל יברך את בית ישראל ואת בית אהרן ויראי ה׳ יברך קטנים עם גדולים ואז יוסף ה׳ עליכם ועל בניכם.
פסוק טו:ואמ׳ דרך תפלה ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ כלומ׳ שתהיה הצלחתכם לעבודת האל כמו שפי׳ למעלה באמת וברוך אברם לאל עליון והכוונה לה׳ אשר חדש את העולם ועשה שמים וארץ.
פסוק טז:השמים שמים לה׳ כי כל התעסקות האדם ובחינתו בהם הוא לה׳ לבחינת סדרי המציאות עד שיודע מהם מציאותו ית׳ והארץ נתן לבני אדם לחיות בחירתם עליה אם יתעסקו בה לעפריות לבד וימותו עליה שם תהא קבורתכם, או לא ישתמשו בה רק בהכרחיות ויתנו לב לעלות במעלה העולה בית אל ויצאו ממנה לחיי עולם.
פסוק יז:וקרא הראשונים מתים ועליהם אמ׳ לא המתים יהללו יה רק תאבד נפשם במות גופם ותלך לחרפת לדראון עולם ולא כל יורדי דומה ר״ל הקבר ורומז על הרשעים אשר כל אחריתם לקברות יובלו פי׳ גיהנם.
פסוק יח:ואנחנו שאנו מן הכת האחרת המצלחת נברך יה מעתה ועד עולם ר״ל לעולמי עד בחיי הנפש הנצחית.
