א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָ֑ה בְּ֝מִצְוֺתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד׃ ב גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּ֭וֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ׃ ג הוֹן־וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ ד זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֭וֹר לַיְשָׁרִ֑ים חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק׃ ה טֽוֹב־אִ֭ישׁ חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה יְכַלְכֵּ֖ל דְּבָרָ֣יו בְּמִשְׁפָּֽט׃ ו כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם לֹא־יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק׃ ז מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּיהוָֽה׃ ח סָמ֣וּךְ לִ֭בּוֹ לֹ֣א יִירָ֑א עַ֖ד אֲשֶׁר־יִרְאֶ֣ה בְצָרָֽיו׃ ט פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד׃ י רָ֘שָׁ֤ע יִרְאֶ֨ה ׀ וְכָעָ֗ס שִׁנָּ֣יו יַחֲרֹ֣ק וְנָמָ֑ס תַּאֲוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי, מאושר יהיה אִישׁ יָרֵא אֶת ה' שבְּמִצְוֹתָיו של ה' חָפֵץ, רוצה מְאֹד.
פסוק ב:
לא רק הוא עצמו יהיה מאושר אלא גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, בניו אחריו, שכן בדוֹר יְשָׁרִים, בצאצאים הגונים הוא יְבֹרָךְ.
פסוק ג:
הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, אך אין הוא מסתפק בכך אלא – וְצִדְקָתוֹ, הצדקה שהוא נותן עֹמֶדֶת לָעַד, קבועה ומבוססת.
פסוק ד:
זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, וביניהם אותו אדם שהוא חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.
פסוק ה:
טוֹב אִישׁ, איש טוב חוֹנֵן, נותן וּמַלְוֶה ללא ריבית, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. לפי העניין והצורך הוא מחליט אם להעניק צדקה או להלוות.
פסוק ו:
כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, יתמוטט, וגם לאחר פטירתו לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק.
פסוק ז:
מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, משום שנָכוֹן, מכוון ומיושב לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּה'.
פסוק ח:
סָמוּךְ לִבּוֹ על ה', לֹא יִירָא מכל איום, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְמפלתם של צָרָיו, אויביו.
פסוק ט:
פִּזַּר נָתַן צדקה לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד וקַרְנוֹ, שמו הטוב, גדולתו תָּרוּם, תתרומם, תבלוט בְּכָבוֹד.
פסוק י:
לעומתו, רָשָׁע יִרְאֶה את הצדיק העושה טוב ומצליח וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק בזעמו וְנָמָס, הוא ירגיש מתמוסס, אבוד וחסר אונים כנגד הצדיק. תַּאֲוַת רְשָׁעִים הן להזיק לצדיקים, הן למען עצמם, תֹּאבֵד.