ביאור שטיינזלץ על תהילים קיב

עדין שטיינזלץ

🔗 שתף
פסוק א:
הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי, מאושר יהיה אִישׁ יָרֵא אֶת ה' שבְּמִצְוֹתָיו של ה' חָפֵץ, רוצה מְאֹד.
פסוק ב:
לא רק הוא עצמו יהיה מאושר אלא גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, בניו אחריו, שכן בדוֹר יְשָׁרִים, בצאצאים הגונים הוא יְבֹרָךְ.
פסוק ג:
הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, אך אין הוא מסתפק בכך אלא – וְצִדְקָתוֹ, הצדקה שהוא נותן עֹמֶדֶת לָעַד, קבועה ומבוססת.
פסוק ד:
זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, וביניהם אותו אדם שהוא חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.
פסוק ה:
טוֹב אִישׁ, איש טוב חוֹנֵן, נותן וּמַלְוֶה ללא ריבית, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. לפי העניין והצורך הוא מחליט אם להעניק צדקה או להלוות.
פסוק ו:
כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, יתמוטט, וגם לאחר פטירתו לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק.
פסוק ז:
מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, משום שנָכוֹן, מכוון ומיושב לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּה'.
פסוק ח:
סָמוּךְ לִבּוֹ על ה', לֹא יִירָא מכל איום, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְמפלתם של צָרָיו, אויביו.
פסוק ט:
פִּזַּר נָתַן צדקה לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד וקַרְנוֹ, שמו הטוב, גדולתו תָּרוּם, תתרומם, תבלוט בְּכָבוֹד.
פסוק י:
לעומתו, רָשָׁע יִרְאֶה את הצדיק העושה טוב ומצליח וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק בזעמו וְנָמָס, הוא ירגיש מתמוסס, אבוד וחסר אונים כנגד הצדיק. תַּאֲוַת רְשָׁעִים הן להזיק לצדיקים, הן למען עצמם, תֹּאבֵד.

תהילים קיב

א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־ה' בְּ֝מִצְוֺתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד׃ ב גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּ֭וֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ׃ ג הוֹן־וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ ד זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֭וֹר לַיְשָׁרִ֑ים חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק׃ ה טֽוֹב־אִ֭ישׁ חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה יְכַלְכֵּ֖ל דְּבָרָ֣יו בְּמִשְׁפָּֽט׃ ו כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם לֹא־יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק׃ ז מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בה'׃ ח סָמ֣וּךְ לִ֭בּוֹ לֹ֣א יִירָ֑א עַ֖ד אֲשֶׁר־יִרְאֶ֣ה בְצָרָֽיו׃ ט פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד׃ י רָ֘שָׁ֤ע יִרְאֶ֨ה ׀ וְכָעָ֗ס שִׁנָּ֣יו יַחֲרֹ֣ק וְנָמָ֑ס תַּאֲוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק