א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָ֑ה בְּ֝מִצְוֺתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד׃ ב גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּ֭וֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ׃ ג הוֹן־וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ ד זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֭וֹר לַיְשָׁרִ֑ים חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק׃ ה טֽוֹב־אִ֭ישׁ חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה יְכַלְכֵּ֖ל דְּבָרָ֣יו בְּמִשְׁפָּֽט׃ ו כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם לֹא־יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק׃ ז מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּיהוָֽה׃ ח סָמ֣וּךְ לִ֭בּוֹ לֹ֣א יִירָ֑א עַ֖ד אֲשֶׁר־יִרְאֶ֣ה בְצָרָֽיו׃ ט פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד׃ י רָ֘שָׁ֤ע יִרְאֶ֨ה ׀ וְכָעָ֗ס שִׁנָּ֣יו יַחֲרֹ֣ק וְנָמָ֑ס תַּאֲוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
📚

מאמרים על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז"ל
הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

לפרק קי"ב

לפרק קי"ב

גִּבּ֣וֹר בָּ֭אָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּ֭וֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ:
(תהילים קיב ב)

כבר כתבתי בפירושי לפרק נ"ב כי "גִּבּ֣וֹר" שימש תואר-כבוד לאנשי גדוד שומרי ראש המלך שנבחרו מתוך בני חיל שהצטיינו בגבורתם במלחמה, ועיין שם.


הוֹן-וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד:
(תהילים קיב ג)

"וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד" - זו צדקת פזרונו המפורשת למטה בפסוק ט'.


זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֖וֹר לַיְשָׁרִ֑ים חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק:
(תהילים קיב ד)

הכוונה: בשעה ש"חֹ֣שֶׁךְ" ומצוקה כלכלית בעולם "זָ֘רַ֤ח" אז "א֖וֹר לַיְשָׁרִ֑ים" להתוודע בתכונות "חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק".


טֽוֹב-אִ֭ישׁ חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה יְכַלְכֵּ֖ל דְּבָרָ֣יו בְּמִשְׁפָּֽט:
(תהילים קיב ה)

דרך הישרים בעם להיות בעת צרה זו "חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה", זאת אומרת, לפי שהוכחתי בפירושי לפרקים ט"ו ו-ל"ז, להיות מלוה בלי נשך.

"יְכַלְכֵּ֖ל דְּבָרָ֣יו בְּמִשְׁפָּֽט" - לא כהרשעים שמנצלים אז את השעה לעשות עושר ולא במשפט [על תופעה חברתית זו הרחיב הדיבור לעיל פרק ל"ז].


כִּֽי-לְעוֹלָ֥ם לֹא-יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק:
(תהילים קיב ו)

אם כי הוא "חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה" וכספו בידי אחרים ואינו נושא לו פירות, בכל זאת "לְעוֹלָ֥ם לֹא-יִמּ֑וֹט", ועוד מגיעו ריווח במובן המוסרי: כי "לְזֵ֥כֶר ע֝וֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק!" [וכן לעיל סוף פרק טו לאחר שתיאר מעלת הצדיק ש"כספו לא נתן בנשך...", הוא חוזר ומבטיח: "עושה אלה לא ימוט לעולם"].


פִּזַּ֤ר נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד:
(תהילים קיב ט)

"פִּזַּ֤ר נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים" - הכוונה: שנתן לאביונים בדרך פזרנות.