ביאור כפל הביטוי "וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד"

בפסוק ג' בפרקנו כתוב:

הוֹן־וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃
(תהילים קיב ג)

ולשון זהה ראינו בפרק הקודם, גם כן בפסוק השלישי:

הוֹד־וְהָדָ֥ר פָּֽעֳל֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃
(תהילים קיא ג)

כתב הרב חיד"א (ברכי יוסף יו"ד סי' רמז) בשם כתבי האר"י שמצוות הצדקה מאירה באדם בכל השבוע בסוד "וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד".

ויתכן לפרש שכפל הביטוי "וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד" בשני הפסוקים, הוא כנגד שני סוגי בני אדם.

בפרקנו, בו פותח הפסוק "הוֹן־וָעֹ֥שֶׁר בְּבֵית֑וֹ", מדובר על עשיר שיש לו כסף ונותן צדקה וזוכה שצדקתו תעמוד לעד. לעומת זאת בפרק הקודם מדובר על אדם שאינו נותן בעצמו, אלא מעשה (מפעיל) אחרים שהם יתנו, וגם לו יש את הזכות של "וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד".

על פי זה יש להסביר גם את הסדר שבו סודרו המזמורים. הקדים לכתוב את הצדקה של מי שמעשה אחרים לפני שכתב על העשיר שנותן, על פי מאמר חז"ל: "גדול המעשה יותר מן העושה"(בבא בתרא ט.).