פסוק א:אלהי תהלתי. אתה אלהי תהלתי שאני מהלל לך בכל עת:
פסוק א:אל תחרש. אל תשתוק:
פסוק ב:ופי מרמה. פי איש מרמה:
פסוק ב:עלי פתחו. לדבר עלי סרה:
פסוק ב:לשון שקר. מראים עצמם כאוהבים לבל אהיה נשמר מהם:
פסוק ג:ודברי שנאה. אבל בלב סבבו אותי בדברי שנאה ולוחמים עמדי בחנם כי לא גמלתי להם רעה מעולם:
פסוק ד:תחת אהבתי. במקום האהבה שאני אוהב אותם המה נוטרים עלי שנאה בלב:
פסוק ד:ואני תפלה. עכ״ז אני איש תפלה להם כמ״ש ואני בחלותם לבושי שק וכו׳ (לעיל לה):
פסוק ה:תחת טובה. במקום טובה:
פסוק ו:הפקד. לכן הפקד עליו רשע כמותו ולא יחמול עליו:
פסוק ו:על ימינו. להיות נכון אצלו לקטרג עליו:
פסוק ז:בהשפטו. כשיהיה נשפט על מעשיו יצא חייב:
פסוק ז:תהיה לחטאה. לא תחשב לזכות כ״א למזכרת עון לומר עליו בשמים איך מלאו לבו לשאול צרכיו מה׳, ואין לבו שלם עמו:
פסוק ח:פקודתו. עשרו וקניניו שהוא פקיד וממונה עליהם:
פסוק י:ונוע ינועו. יהיו נעים ונדים לשאול פת לחם גם ישאלו וידרשו מתן ממקום מושבותם מבתיהם החריבות ר״ל גם על הפתחים ישאלו גם במושבותם מעוברי דרך:
פסוק יא:ינקש. הנושה בו ישים פח יקוש ללכוד לעצמו את הכל והנכרים ממנו שאינם ראוים לירשו ישללו עשרו:
פסוק יב:אל יהי. לא יהיה לו שום אוהב להיות מושך עליו חסד ולא יהיה מי אשר יחנן ליתומיו:
פסוק יג:יהי אחריתו. בנו יהיה לכריתה ובדור האחר שאחר בנו ר״ל בדור השלישי ימח שם האב והבן כי ימותו ואינם ויושכחו מן הלב:
פסוק יד:יזכר עון אבותיו. יהיה נזכר לו עון אבותיו לענשו גם עליהם וכמ״ש פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳:ה׳):
פסוק יד:אל תמח. אלא יהיה נזכר על בנה:
פסוק טו:יהיו נגד ה׳. לקטרג עליו ובעבור זה יכרת זכרם מן הארץ:
פסוק טז:יען. בעבור אשר לא זכר לעשות חסד למי שצריך אל החסד ורדף הענוים ונשברי לב להמית אותם:
פסוק יז:ויאהב קללה. אהב לעשות דברים אשר הקללה מעותדת לבוא עליהם ולכן תבא עליו הקללה המעותדת:
פסוק יז:ולא חפץ בברכה. לא רצה לעשות דברים אשר הברכה מעותדת לבוא עליהם ולכן תהיה הברכה ההיא רחוקה ממנו:
פסוק יח:וילבש. יהיה מעוטף בקללה כמדו המעטפת את כל גופו:
פסוק יח:ותבא. הקללה תבוא בקרבו בשפע רב כמים:
פסוק יח:וכשמן. עם כי המשיחה היא למעלה על הגוף עכשיו באה היא בהעצמות כן הקללה תרד בו אל חדרי בטן אל עצמו ובשרו:
פסוק יט:כבגד יעטה. הקללה תהיה על גופו מסביב כבגד העוטה כל הגוף:
פסוק יט:ולמזח. יחגור הקללה תמיד להיות לו למזח:
פסוק כ:זאת פעולת. זהו גמול פעולת שטני מאת ה׳ וגמול הדוברים רע על נפשי:
פסוק כא:עשה אתי. חסד ואמת:
פסוק כא:למען שמך. למען יוגדל שמך:
פסוק כא:כי טוב חסדך. כאשר חסדך טוב לכל כן הצילני גם אותי:
פסוק כב:כי עני. אני נכנע ומושפל כעני ואביון ולבי נעשה חלל בקרבי מגודל הפחד והתוגה:
פסוק כג:כצל כנטותו. כמו הצל וחוזר ומפרש כמו נטיית הצל שאינו בא מפאת עצמו כ״א ע״י נטיית הדבר העושה הצל כן נהלכתי אני ר״ל מהלכי לא באה מפאת עצמי ומרצוני כ״א ע״י מכריחים הלכתי גולה ומטולטל:
פסוק כג:ננערתי כארבה. ננערתי בתנועה החזקה ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן מיוחד וננער מגדר לגדר:
פסוק כד:מצום. בעבור הצום כשלו ברכי ונחלשו:
פסוק כד:משמן. מהיות בה שומן:
פסוק כה:ואני. בעבור מרבית הצום המה מחרפים אותי בלעג ובזיון:
פסוק כה:יראוני. כאשר יראוני יניעון עלי בראשם בדרך לעג:
פסוק כז:וידעו. תן בלבם לדעת ולהבין כי ידך עשתה זאת התשועה ולא באה במקרה:
פסוק כח:יקללו המה. אף כי המה מקללים אתה תהפכם לברכה ואם כי קמו עלי מה בכך הלא קמו ויבושו כי לא יוכלו לי ואני אשמח במפלתם:
פסוק כט:בשתם. הבושת אשר תביא עליהם יעטוף אותם מסביב כעטיפת המעיל:
פסוק לא:כי יעמוד. כאשר יעמוד לימין האביון להושיע מיד הרשעים השופטים לקחת נפשי במשפטם המקולקל: