פסוק א:הַלְלוּיָהּ, הוֹדוּ לַה' כִּי הוא טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ,
פסוק ב:מִי יְמַלֵּל, יספר את גְּבוּרוֹת ה'?! מי יַשְׁמִיעַ את כָּל תְּהִלָּתוֹ?!
פסוק ג:אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, ואשרי מי שעֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. שומרי המשפט ועושי הצדקה הם הראויים למלל את גבורות ה' ותהילתו.
פסוק ד:זָכְרֵנִי, זכור גם אותי, ה', בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, כאשר תרצה את עמך. פָּקְדֵנִי, זכור אותי בזמן ישׁוּעָתֶךָ,
פסוק ה:כדי שאף אני אזכה לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ, עמך ולְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ, עמך, או: ארצך.
פסוק ו:תמצית הווידוי – בפתיחתו: חָטָאנוּ אנחנו יחד עִם אֲבוֹתֵינוּ החוטאים, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ.
פסוק ז:ומכאן מתוארות תולדות ישראל: כבר אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ, התבוננו בנִפְלְאוֹתֶיךָ, בנסים שחוללת למענם, ולֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ, וַיַּמְרוּ את פי ה' עַל יָם בְּיַם סוּף, בשעה שפרעה רדף אחריהם.
פסוק ח:ובכל זאת – וַיּוֹשִׁיעֵם ה' לְמַעַן שְׁמוֹ, ולא למענם אלא כדי לְהוֹדִיעַ לכול אֶת גְּבוּרָתוֹ.
פסוק ט:וַיִּגְעַר כביכול בְּיַם סוּף, ולכן הים נסוג בבושה וַיֶּחֱרָב, הפך ליבשה. וַיּוֹלִיכֵם – את בני ישראל בַּתְּהֹמוֹת של הים כּאילו הם במִּדְבָּר.
פסוק י:וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא, חיל מצרים שרדף אחריהם, וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב.
פסוק יא:וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם. הים לא רק מנע מהמצרים לתפוס את ישראל, אלא גם הטביע אותם עד שאפילו אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר.
פסוק יב:ולאחר שיצאו מן הים – וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ, שירת הים.
פסוק יג:אולם התקופה המפויסת הזו לא ארכה זמן רב: מִהֲרוּ ישראל שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו, והתלוננו נוכח כל בעיה, בלי לסמוך על כך שאלוקים משגיח עליהם, יודע את בעיותיהם ויפתור אותן, וְלֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ,
פסוק יד:אלא וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר, וגם – וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן, בשממה, שהרי לא כל בקשותיהם נבעו ממחסור אמתי. היו פעמים שישראל ביקשו דברים רק כדי לנסות את ה' ולבדוק אם יוכל להיענות לבקשותיהם.
פסוק טו:ובכל זאת – וַיִּתֵּן לָהֶם ה' את שֶׁאֱלָתָם, למשל: כאשר הביא להם את השליו למאכל, אבל מיד – וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם, שכן בסופו של דבר מתו רבים מן האוכלים ממנו בקברות התאווה.
פסוק טז:וַיְקַנְאוּ ישראל לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה, חשדו בו ודיברו עליו רעות, במיוחד במחלוקת קֹרח ועדתו, וקינאו גם לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', כאשר פקפקו בזכות הכהונה שלו.
פסוק יז:תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע את דָּתָן, וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם.
פסוק יח:וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם של כל מקטירי הקטורת, לֶהָבָה תְּלַהֵט, שרפה את הרְשָׁעִים שחטאו בחטא זה.
פסוק יט:וחטאים חמורים יותר: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה, דבר יצוק, אליל.
פסוק כ:וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם, כבוד ה', בְּתַבְנִית זהב של שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב.
פסוק כא:שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם,
פסוק כב:המחולל נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, במצרים ונוֹרָאוֹת, נסים מעוררי יראה עַל יַם סוּף.
פסוק כג:על כן – וַיֹּאמֶר ה' לְהַשְׁמִידָם אחרי חטא העגל לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ אשר עָמַד בַּפֶּרֶץ, הגן על ישראל לְפָנָיו, לְהָשִׁיב, לעצור את חֲמָתוֹ, כעסו של ה' מֵהַשְׁחִית.
פסוק כד:ומחטא העגל – לחטא המרגלים: וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, הארץ הטובה שהובטחה להם, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ של ה', שהבטיח שיוכלו לכבשָׁהּ.
פסוק כה:וַיֵּרָגְנוּ, התלוננו ובכו בְאָהֳלֵיהֶם, לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'.
פסוק כו:לפיכך – וַיִּשָּׂא יָדוֹ, ה' נשבע לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, שכולם ימותו במדבר,
פסוק כז:וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם, וּלְזָרוֹתָם, לפזרם בָּאֲרָצוֹת.
פסוק כח:וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים, כינוי גנאי לזבחי עבודה זרה.
פסוק כט:וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם, בכל שאר החטאים שחטאו שם, וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה.
פסוק ל:וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, עשה דין לעצמו, הרג את זמרי, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה.
פסוק לא:וַתֵּחָשֶׁב לוֹ – לפינחס לִצְדָקָה, לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם. ואכן מפינחס יצא עיקר שושלת הכהונה הגדולה.
פסוק לב:וַיַּקְצִיפוּ, ישראל הכעיסו את ה' עַל מֵי מְרִיבָה, וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה, ה' העניש את משה בַּעֲבוּרָם, בגללם,
פסוק לג:כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ של משה, הרגיזו אותו, וַיְבַטֵּא משה בִּשְׂפָתָיו. משה לא נענש על מעשיו שלו, אלא על הדברים שאמר שם עקב מריים של ישראל.
פסוק לד:החטאים הבאים אירעו לאחר כניסתם לארץ: לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם להשמיד ולגרש. עַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם
פסוק לה:וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם.
פסוק לו:וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם, אליליהם, וַיִּהְיוּ לָהֶם האלילים הללו לְמוֹקֵשׁ, למכשול.
פסוק לז:וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים, פולחן המרומז בתורה – זבחים לשעירים.
פסוק לח:וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי, דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן בפולחן המולך וכיוצא בו, וַתֶּחֱנַף, הזדהמה והושחתה הָאָרֶץ בַּדָּמִים.
פסוק לט:וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם שחיקו, וַיִּזְנוּ מה' בְּמַעַלְלֵיהֶם, במעשיהם.
פסוק מ:עוונות אלה, שהם מעין סיכום של מעשיהם של ישראל בתקופת השופטים, לא עברו בלא עונש: וַיִּחַר אַף ה' בְּעַמּוֹ, וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ.
פסוק מא:וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם שפלשו מפעם לפעם לארץ, וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שׂנְאֵיהֶם.
פסוק מב:וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם, וַיִּכָּנְעוּ ישראל תַּחַת יָדָם.
פסוק מג:פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם ה' על ידי השופטים שהושיעו את ישראל, ובכל זאת הֵמָּה, הם יַמְרוּ, סירבו לציית לה' בַעֲצָתָם, לפי מחשבותיהם ותכניותיהם, וַיָּמֹכּוּ, נעשו נמוכים בַּעֲוֹנָם, בחטאם.
פסוק מד:ואז, מפעם לפעם – וַיַּרְא ה' בַּצַּר לָהֶם, בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, תפילתם שהתפללו אליו ממצוקתם.
פסוק מה:וַיִּזְכֹּר לָהֶם את בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם, התחרט על העונשים שהיו ראויים להם, כְּרֹב חֲסָדָו.
פסוק מו:וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם במקומות שונים בעולם.
פסוק מז:המזמור מסתיים בבקשה ותפילה: הוֹשִׁיעֵנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם שחלקֵנו חיים ביניהם, כדי שנוכל לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.
פסוק מח:הפסוק האחרון מורה על סיומו של עוד ספר בתהלים: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן". הַלְלוּיָהּ.