מזמור וידוי מזמן ישראל במצפה בימי שמואל

מזמור-וידוי מזמן קדום, ולפי ההשערה - מזמן שמואל, בהתאסף העם על פי הזמנתו במצפה "ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' "(שמואל א ז ו). 

הפרק הזה אינו חזון על הגלות כדעת המפרשים, שאם כן - לא היה שותק מתיאור החורבן והמצב הגלותי בכל מרירותו. ועוד - כי ההנחה שהפרק נתקן על זמן הגלות מתבססת בעיקר על לשון פסוק מ"ז בפרק: "הוֹשִׁיעֵ֨נוּ ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן-הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ"; ותמוה איפא, כי הפסוק הזה, כפי שהובא בדברי הימים (א טז לה) הושר על ידי הלויים בימי דוד (ואפשר כי ראש וסוף הפרק שהובאו שם משמשים רק ציונים לפרק כפי שהוא אצלנו בשלמותו, וכולו הושר אז בשעת החגיגה בימי דוד) כאשר הובא ארון ה' אל אהלו בציון, ואי-זה מקומו שם?! אין זאת - כי הפרק הוא עתיק-יומין, ומוצאו מזמן מוקדם לדוד, ולגודל חשיבותו ובתור זיכרון לימים עברו נתקבל כולו או מקצתו אל מערכת השירה המקדשית (ואם כי בזמן דוד הבקשה הנזכרת לעיל, לקבצם מן הגוים, לא התאימה לפי ידיעתנו אל מצב השעה, אולם הלא גם אל סדר תפילותינו עברו פרקים שאינם הולמים את המצב הגלותי!). וקרובה בעיניי ההשערה, כי מזמור-וידוי זה ראה אור בזמן המעמד הגדול במצפה בימי שמואל, שעליו מסופר בקצרה בספר שמואל: "ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' "(שמואל א ז ה-ו), זאת אומרת: שהתוודו אז לפני ה', ואין לך נוסח-וידוי יותר הולם את השעה הגדולה ההיא מזה שלפנינו פה שהוא וידוי על עוונותם ועל עוונות אבותם איתם! ואין ספק, כי אז אחרי המגפה הגדולה שנגף ישראל לפני הפלשתים במלחמה האחרונה, כאשר לקחו הפלשתים שבי גם את ארון הא-להים, נמצאו בידי פלשתים המון שבויים יהודים, והבקשה לקבצם מן הגוים אכן התאימה אז אל המצב! ויש עוד ידיים להשערה הזאת מתוך לשונות הפרק (כמו שיבואר בפנים).

הַֽלְלוּיָ֨הּ הוֹד֣וּ לה' כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:
(תהילים קו א)

קריאה רגילה אל קהל הנאסף לפני ה'.

מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת ה' יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל-תְּהִלָּתֽוֹ:
(תהילים קו ב)

הקהל, אשר מכשול עוונו עוד נגד פניו, אינו מוצא עצמו ראוי למלל גְּבוּר֣וֹת ה' ולהשמיע כָּל-תְּהִלָּתֽוֹ.

אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י מִשְׁפָּ֑ט עֹשֵׂ֖ה צְדָקָ֣ה בְכָל-עֵֽת:
(תהילים קו ג)

מתוך ההרגשה הנזכרת לעיל במכשול עוונו התעוררה בקרב הקהל ההכרה כי מאושרים רק אלה שלא נכשלו בחטא ולא סרו מדרך ה' לעשות צדקת ומשפט.

זָכְרֵ֣נִי ה' בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ: לִרְא֤וֹת בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם-נַחֲלָתֶֽךָ:
(תהילים קו ד-ה)

במקום ההלל וההודאה תפילתו של שמואל הנביא, שלשמה נתקבצו, ככתוב: "ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה' "(שמואל א ז ה); ובהתאם להרגשת הנאספים כי עוונם בם, מתפלל שמואל על הטבת המצב, לא בזכותם הם אלא בזכותו הוא: "זָכְרֵ֣נִי ה' בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ...". "לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם-נַחֲלָתֶֽךָ" – לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל, הוראתו להתמסר, להתמכר להילול, והכוונה: כי תהיה אז בידו להלל ה', יחד עם הגוי כולו תמיד כל הימים [כי בניין התפעל בא גם על כוונה זו, כגון: "עודך מסתולל בעמי" (שמות ט יז) - שהוראתו: עודך מתמכר לסולל אותם; "להתעולל עלילות ברשע"(תהילים קפא ד) שהוראתו: להתמכר לעולל עלילות ברשע].

חָטָ֥אנוּ עִם-אֲבוֹתֵ֗ינוּ הֶעֱוִ֥ינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:
(תהילים קו ו)

תפילת הנביא משפיעה על הקהל להשתפך מלבם וידוי הנמשך עד סוף הפרק, על מעלם ועל מעל אבותיהם מאז היה ישראל לגוי.

[ואגב, בכוונם על התפילה שהתפלל עתה שמואל עליהם, משלבים הם בוידוי בפסוקים כ"ג ו-ל' זכר התפילות שהתפללו משה ופנחס על פושעים כמוהם ונענו].

הוֹשִׁיעֵ֨נוּ ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן-הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ:
(תהילים קו מז)

על דרך הוראת "לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל" לעיל פסוק ה', גם הוראת "לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ" פה היא: להתמכר לשבח.