פסוק א:תפלה לעני. ישראל שהם עם עני:
פסוק א:כי יעטף. בהתעטף נפשם בצרה:
פסוק ד:נחרו. הנו"ן משמשת כמו נעשו נקנו והוא לשון יובש כמו (איוב ל׳:ל׳) ועצמי חרה מני חורב, נחר מפוח (ירמיה ו):
פסוק ז:דמיתי לקאת מדבר. לקאת שם עוף הוא:
פסוק ז:ככוס חרבות. שם עוף כמו (ויקרא י״א:י״ז) את הכוס ואת השלך ואת הינשוף:
פסוק ז:חרבות. מדברות דמיתי לקאת מדבר כך אנו נדודים ממקומנו ללכת בגולה:
פסוק ח:שקדתי. התבוננתי בעצמי והנני כצפור הבודד על גג יושב לבדו באין זוג:
פסוק ט:מהוללי. המתלוצצים בי ל' הוללות:
פסוק ט:בי נשבעו. ראו ברעתי ונשבעים בי ואומרים אם לא יארע בי כמו שאירע לישראל כה יעשה לי כמו לישראל:
פסוק י:בבכי מסכתי. בדמעה מזגתי:
פסוק יא:כי נשאתני. תחילה והגבהתני ועתה השלכתני משמים ארץ ואם לא נשאתני תחילה לא היתה חרפתי רבה כל כך:
פסוק יב:כצל נטוי. לעת ערב כשהצללי' נוטים וכשחשיכה אין נכרים אלא כלים והולכים:
פסוק יג:ואתה. אשר לעולם תשב ונשבעת לנו בך כשם שאתה קיים יש עליך לקיימנו, לפיכך:
פסוק יד:אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה. כי בך הבטחת (דברים ל״ב:ל״ו) כי יראה כי אזלת יד והרי אזלת יד:
פסוק טו:כי רצו. אהבו אף את אבניה ואת עפרה ומדרש אגדה כשיצא יכניהו וגלותו נשאו עמהם מאבני ירושלים ועפרה לבנות להם בבבל בית הכנסת:
פסוק טז:וייראו גוים. את שמך כשתושיע את עמך:
פסוק יח:הערער. הצועק כמו (ישעיהו ט״ו:ה׳) זעקת שבר יעטרו, ד"א ערער הרוס ונשחת כמו, (לקמן קלז) ערו ערו:
פסוק יט:תכתב זאת. כך יאמרו רואי הישועה תכתב הישועה הזאת לספר אותה לדור אחרון:
פסוק יט:ועם נברא. שנעשה בריה חדשה לצאת מעבדות לחרות מאופל לאור גדול:
פסוק כ:אל ארץ הביט. לראות בעני עמו:
פסוק כא:תמותה. חולה למות אנמוריני"דא בלע"ז:
פסוק כד:ענה בדרך כחי. חוזר לקבלו הראשון כי נשאתני ותשליכני ימי כצל נטוי ענה בדרך אויבי כחי:
פסוק כה:אומר. לה' אלי. אתה:
פסוק כה:אל תעלני בחצי ימי. אל תסלק אותנו להשמידנו מן האדמה ביד אויבינו בחצי ימינו ומה הם ימינו כל ימות דור דורים שנותיך, הבטחת לקיימנו לפניך כמו שאמר בסוף המזמור ושנותיך לא יתמו וזרע עבדיך לפניך יכון:
פסוק כז:כלבוש תחליפם. כאדם ההופך לבושו לפושטו:
פסוק כח:ואתה הוא. העומד וקיים: