פסוק א:יעטף. כמו נפשם בהם תתעטף (ק"ז ה'), העטופים ברעב (איכה ב'):
פסוק ב:תפלתי, שועתי. התפלה היא רק לאלהים וגדרו שפיכת הנפש והדבקה באלהי מעוזה, כמ"ש ישעיה (א' ט"ז), והמשוע צועק לישועה:
פסוק ד:נחרו. שרשו חרר והנו"ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת:
פסוק ו:לבשרי. לבשר המעים (כמ"ש איוב י"ט כ'):
פסוק ז:דמיתי, הייתי. מורה על רוב השתדלות בדבר כמ"ש ירמיה (א' י"ב):
פסוק ט:מהוללי. העושים ממני דברי הוללות ולצנות:
פסוק יא:זעמך, וקצפך. זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש (ישעיה י' ה' ולמעלה ס"ט כ"ה ובכ"מ):
פסוק יב:כצל נטוי. כמו ינטו צללי ערב (ירמיהו ו׳:ד׳):
פסוק יג:לעולם לדור ודור. עולם מציין הזמן המתדבק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כנ"ל ל"ג י"א, וע"כ ישיבת ה' בעצמו יצייר עם מלת לעולם, וזכרו ע"י פעולותיו הוא נקשר עם הדורות:
פסוק יד:עת, מועד. בארתי בכ"מ (ירמיה ח' ז' הושע ב' י"א) שעת הוא העת המוכן מעצמו איזה דבר, כמו עת הטבעי, ומועד הוא הזמן הנועד ע"י הדת או ההבטחה, והחנינה תלוי בעת רצון, והמועד הוא זמן הקץ המיועד, ולחננה כמו לחננה בפת"ח:
פסוק טז:שם ה', כבודך. עמ"ש ישעיה (נ"ט י"ט):
פסוק יח:הערער. כמו והיה כערער בערבה, ומשתתף עם ערירי, עץ העומד בודד:
פסוק כ:השקיף, הביט. המשקיף הוא דרך החלון או הארובה ולרוב ישקיף מלמעלה למטה כמ"ש חז"ל, וכשלא בא אחריו פעל ראה הוא לרוב לרעה וכמ"ש חז"ל, חוץ ממ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ופה בא אחריו פעל הביט, כאלו יתחיל להשקיף ממרום קדשו דרך השמים ומשם הביט:
פסוק כא:בני תמותה. הקרובים למות:
פסוק כה:אל תעלני. עלית הנפש לשמים, כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ופי' בחצי ימי בדור דורים, שימי יהיו רק חצי ימי הדור הראוי:
פסוק כז:כבגד, כלבוש. הבגד כולל כל הבגדים והלבוש הוא המיוחד ללבוש לצורך איזה ענין כנ"ל (כ"ב י"ט) וישעיה ס"ג א', ודרך להחליפו אח"כ: