פסוק א:תְּפִלָּה לְעָנִי, מסכן, חסר נכסים וחסר כוח כִי יַעֲטֹף, הנחלש, החש שהמציאות כמו חוברת עליו מכל הצדדים ומציקה לו. וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. תפילתו דומה לשיחה קרובה שבה יְתנה את מכאוביו וצרותיו.
פסוק ב:ה', שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, וְשַׁוְעָתִי, צעקתי אֵלֶיךָ תָבוֹא.
פסוק ג:אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, התגלה אלי בּיוֹם שבו צַר לִי. הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ לשמוע את בקשתי. בּיוֹם שבו אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי. אין די לי בתקווה לימים טובים שיבואו בעתיד. אני מבקש מענה מהיר.
פסוק ד:כִּי כָלוּ, אובדים ונשרפים כמו בְעָשָׁן יָמָי. אין תכלית לחיי החולפים, וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד, כמו להבת אש נִחָרוּ, מתייבשות ומתרוקנות.
פסוק ה:הוּכָּה כָעֵשֶׂב, הנרמס תחת רגלי כול, וַיִּבַשׁ לִבִּי, וכאבי וצערי כה עזים עד כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי אפילו.
פסוק ו:מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה, נצמדה עַצְמִי לִבְשָׂרִי, ואני מצטמק ומתכווץ.
פסוק ז:דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר, עוף לילה אשר קולו דומה לקול בכייה, הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת, ציפור לילה המתגוררת בחורבות ומייללת.
פסוק ח:שָׁקַדְתִּי, אני נצמד למקומי ואינני זז ממנו, וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג, נטוש ובלי כל סיוע.
פסוק ט:כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי, ביזו אותי אוֹיְבָי; ומְהוֹלָלַי, שונאַי המרשיעים, הנוהגים בשיגעון או הלועגים לי, בִּי נִשְׁבָּעוּ. שמי משמש להם ביטוי לביזיון וקללה.
פסוק י:כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי. אינני רק טובל את לחמי באפר, כסימן אבל מקובל, אלא האפר נעשה לחם חוקי, מאכלי העיקרי, וְאת שִׁקֻּוַי, שיקויַי, המשקאות שלי בִּבְכִי, בדמעות מָסָכְתִּי, אני מערבב.
פסוק יא:כל צרותי באו עלי מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ, כעסך, כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי כדרך שמרימים חפץ על מנת להשליך אותו למרחק.
פסוק יב:יָמַי הם כְּצֵל חסר ממשות וחסר יציבות – נָטוּי, נוטה מצד לצד עם השמש, וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ, אני הולך וקמל כעשב ללא מים.
פסוק יג:וְאילו אַתָּה, ה', לְעוֹלָם, לנצח, בלי גירעון ובלי הפסקה תֵּשֵׁב, וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.
פסוק יד:וכשתרצה לגאלנו, אַתָּה תָקוּם ממקומך, תפעל בעולם ותְרַחֵם על צִיּוֹן, כִּי הגיעה עֵת, השעה לְחֶנְנָהּ, לרחם עליה, כִּי בָא מוֹעֵד, הזמן.
פסוק טו:כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אפילו אֶת אֲבָנֶיהָ של הארץ, וְאֶת עֲפָרָהּ, גם אם אין בו צמחייה ולא יישוב, יְחֹנֵנוּ, הם מתייחסים אליו בחיבה. אנו, הדבקים בך, משתדלים לדבוק בחורבותיה של ציון. על כן אני מתפלל:
פסוק טז:וְיִירְאוּ, יפחדו גם גוֹיִם אֶת, מפני שֵׁם ה', וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ – אֶת כְּבוֹדֶךָ,
פסוק יז:כִּי, כאשר בָנָה, יבנה, ה' את צִיּוֹן מחדש, הוא נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.
פסוק יח:פָּנָה ה' אֶל תְּפִלַּת הָאדם הבודד הדומה לעַרְעָר – צמח מדברי המסוגל להתקיים בלי מים, אך גם אינו עושה פֵּרות, וְלֹא בָזָה אֶת, בז, לעג לתְפִלָּתָם של המתחננים אליו.
פסוק יט:תִּכָּתֶב הישועה הזֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, וְעַם נִבְרָא, ובני העם שייוולדו בעתיד, יְהַלֶּל יָהּ,
פסוק כ:כִּי ה' הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ, ה' מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט להשגיח על העולם ולפעול בתוכו,
פסוק כא:לִשְׁמֹעַ את אֶנְקַת, האנחה והזעקה של האָסִיר, לְפַתֵּחַ, לשחרר מן הכבלים בְּנֵי תְמוּתָה, גם אלה שנגזר עליהם דין מוות.
פסוק כב:לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה', וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם,
פסוק כג:בְּהִקָּבֵץ, כשייאספו עַמִּים יַחְדָּו לבוא אל ירושלים, וּמַמְלָכוֹת יגיעו לַעֲבֹד אֶת ה'.
פסוק כד:המשורר מאמין שכל הדברים הללו אכן יתרחשו, והוא מקווה שגם יזכה לראותם. ואולם עד שתבוא הגאולה, ה' עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי, כוחי אוזל בגלל סבל ההליכה בדרך. אני מרגיש שה' קִצַּר את יָמָי.
פסוק כה:לפיכך אני מתפלל ואֹמַר: אֵלִי, אַל תַּעֲלֵנִי, תסלק את נשמתי בַּחֲצִי יָמָי! הלוא בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ, אתה חי לעולם; הענק גם לי זמן.
פסוק כו:לְפָנִים, בראשית הכול את הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, יצירתך – השָׁמָיִם.
פסוק כז:הֵמָּה – השמים והארץ יֹאבֵדוּ, וְאילו אַתָּה, יוצרם, תַעֲמֹד, תמשיך להתקיים. וְכֻלָּם – כל ברואי העולם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם. הרי הברואים הם בני חלוף ומתכלים. אתה תברא חדשים במקומם וְאלה שהיו יַחֲלֹפוּ,
פסוק כח:וְאילו אַתָּה הוּא הנשאר לעד, וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ.
פסוק כט:כיוון שכך, גם אם העולם כולו יעבור תמורות, וכל הבריות יוחלפו – בְּנֵי עֲבָדֶיךָ במקומם יִשְׁכּוֹנוּ, ואף הם יזכו במתנת הנצחיות – וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן, יתקיים ולא יכלה לעולם.
