פסוק א:חסד ומשפט. כאשר אשירה לך על החסד כן אשירה לך על המשפט ולא אהרהר אחר מדה״ד:
פסוק ב:אשכילה. אתן לב על דרך התמים ומתאוה אני לה לאמר מתי תבוא אלי ואקיימנה כי כל חפצי שיזדמן מצוה לידי:
פסוק ב:בקרב ביתי. ר״ל בהצנע כמו בפרהסיא:
פסוק ג:לא אשית. לא אסתכל בדברי רשע:
פסוק ג:עשה. מעשה סטים שנאתי ולא ידבק בי מה מהם:
פסוק ד:לבב עקש. מי שלבו עקש יסור ממני ולא אתחבר עמו:
פסוק ד:רע. איש רע לא יהיה מיודעי ואוהבי (ועש״ז נקרא האוהב מודע על כי הוא יודעו ומכירו):
פסוק ה:מלשני. המלשין בסתר על רעהו אכרית אותו:
פסוק ה:גבה עינים. הוא בעל גאוה:
פסוק ה:ורחב לבב. החומד ומתאוה לכל דבר:
פסוק ה:אותו לא אוכל. לא אוכל לסבול אותו כי המעשים האלה שנואים בעיני:
פסוק ו:עיני. נותן אני את עיני בנאמני ארץ לשבת הם עמדי:
פסוק ז:לא ישב. אין אני מניח לשבת בביתי איש עושה מעשה רמיה:
פסוק ז:לא יכון. לא יהיה נכון לשבת נגד עיני:
פסוק ח:לבקרים. בכל בוקר בזריזות רב אכרית כל רשעי ארץ בכדי להכרית וגו׳ עד שלא ישאר אחד: