פסוק א:אשירה, אזמרה. הזמר הוא מעולה מן השיר, והשיר כולל על כל הענינים ובא גם על דברי חול, והזמר לא בא רק לה' בכ"מ, וע"כ בא תמיד הזמר אחרי השיר (למעלה כ"א י"ד, כ"ז ג', נ"ז ח', ס"ח ה' ל"ג, ק"ה ב', ועמ"ש קמ"ד ט', קמ"ו ב'), ועז"א לך ה' אזמרה, שהשיר יהיה גם על עניני עצמו והזמר מיוחד לה':
פסוק ב:תמים. התבאר אצלי בכ"מ שגדרו שיעשה מעשהו בתמידות לשם ה' לבד בלא שום פניה חיצונית ותום לב, הוא שלא יעלה בלבו ציור אחר כלל:
פסוק ג:עשה סטים. עשה מקור במקום שם, מעשה סטים, מענין נטיו מן הדרך, ושחטה שטים העמיקו (הושע ה׳:ב׳):
פסוק ד:לבב עקש. העקשות בא הפך התמימות (משלי י' ט', י"א כ', י"ט א', כ"ח ו', איוב ט' כ'):
פסוק ה:מלשני. מלושן בשקל משופט, והיו"ד נוספת כמו מקימי מעפר דל, מלאתי משפט, ועי"ז נשתנה החולם לקמץ חטף:
פסוק ה:אצמית, אכרית. לא אוכל, סבול, כמו לא אוכל און ועצרה (ישעיה א'):
פסוק ו:לשבת עמדי. שריו ויועציו, ישרתני המשרתים כמ"ש ומושב עבדיו ומעמד משרתיו, (מ"א י' ה'):
פסוק ח:לבקרים. בכל בקר כמו חדשים לבקרים (איכה ג'):