טהרת דוד מלך ישראל
נֶדֶר דוד אחרי המשחו למלך על ישראל וקָבְעוֹ דירתו בעיר ה', היא ירושלים, להיות הוא טהור ומשרתיו טהורים, בניגוד לשאול, אשר מתי-סודו (מתי=אנשי) היו טמאי נפש כדואג וחבריו.
אַשְׂכִּ֤ילָה בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים מָ֭תַי תָּב֣וֹא אֵלָ֑י אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם-לְ֝בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי:
(תהילים קא ב)
אתן לב על דרך התָּמִים שעל מלך ישראל לאחוז בה, מָ֭תַי תבוא אלי להתהלך בה (ר' שלמה יצחקי).
לֹֽא-אָשִׁ֨ית לְנֶ֥גֶד עֵינַ֗י דְּֽבַר-בְּלִ֫יָּ֥עַל עֲשֹֽׂה-סֵטִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי לֹ֖א יִדְבַּ֣ק בִּֽי: לֵבָ֣ב עִ֭קֵּשׁ יָס֣וּר מִמֶּ֑נִּי רָ֝֗ע לֹ֣א אֵדָֽע:
(תהילים קא ג-ד)
מתאר טהרת האדם בהדרגה: בראשונה ירחיק מדמיונו כל דְּֽבַר-בְּלִ֫יָּ֥עַל, "לֹֽא-אָשִׁ֨ית לְנֶ֥גֶד עֵינַ֗י דְּֽבַר-בְּלִ֫יָּ֥עַל", ומתוך שדמיונו יהיה טהור תלבשנו רוח טהרה ויהיה שנוא עליו כל מעשה "סֵטִ֥ים", בחינת זנות המטמאת את המזנה, וברבות הימים תשפיע טהרת המחשבה והמעשה גם על תכונתו לטהרה מסיגיה, "לֵבָ֣ב עִ֭קֵּשׁ יָס֣וּר מִמֶּ֑נִּי", ולבסוף תהיה תכונתו כה צרופה עד כי הרע יהיה זר לה לגמרי, "רָ֝֗ע לֹ֣א אֵדָֽע".