א לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר חֶֽסֶד־וּמִשְׁפָּ֥ט אָשִׁ֑ירָה לְךָ֖ יְהוָ֣ה אֲזַמֵּֽרָה׃ ב אַשְׂכִּ֤ילָה ׀ בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים מָ֭תַי תָּב֣וֹא אֵלָ֑י אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם־לְ֝בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי׃ ג לֹֽא־אָשִׁ֨ית ׀ לְנֶ֥גֶד עֵינַ֗י דְּֽבַר־בְּלִ֫יָּ֥עַל עֲשֹֽׂה־סֵטִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי לֹ֖א יִדְבַּ֣ק בִּֽי׃ ד לֵבָ֣ב עִ֭קֵּשׁ יָס֣וּר מִמֶּ֑נִּי רָ֝֗ע לֹ֣א אֵדָֽע׃ ה מלושני (מְלָשְׁנִ֬י) בַסֵּ֨תֶר ׀ רֵעֵהוּ֮ אוֹת֪וֹ אַ֫צְמִ֥ית גְּֽבַהּ־עֵ֭ינַיִם וּרְחַ֣ב לֵבָ֑ב אֹ֝ת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל׃ ו עֵינַ֤י ׀ בְּנֶֽאֶמְנֵי־אֶרֶץ֮ לָשֶׁ֪בֶת עִמָּ֫דִ֥י הֹ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ תָּמִ֑ים ה֝֗וּא יְשָׁרְתֵֽנִי׃ ז לֹֽא־יֵשֵׁ֨ב ׀ בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֮ עֹשֵׂ֪ה רְמִ֫יָּ֥ה דֹּבֵ֥ר שְׁקָרִ֑ים לֹֽא־יִ֝כּ֗וֹן לְנֶ֣גֶד עֵינָֽי׃ ח לַבְּקָרִ֗ים אַצְמִ֥ית כָּל־רִשְׁעֵי־אָ֑רֶץ לְהַכְרִ֥ית מֵֽעִיר־יְ֝הוָ֗ה כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לְדָוִד מִזְמוֹר, על חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה; לְךָ, ה', אֲזַמֵּרָה.
פסוק ב:
אַשְׂכִּילָה, אני מתבונן, מנסה להבין ולהתנהג בְּדֶרֶךְ תָּמִים, בדרך הישר, ומבקש ממך: מָתַי תָּבוֹא, תתגלה אֵלָי?! דוד עובר לספר על עצמו: אֶתְהַלֵּךְ, אני מתהלך בְּתָם, בשלמות לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי.
פסוק ג:
אני משתדל שלֹא אָשִׁית, אשים לְנֶגֶד עֵינַי כל דְּבַר בְּלִיָּעַל, דבר מגונה ופסול. עֲשׂה סֵטִים, סטיות, דברים מגונים שָׂנֵאתִי, לֹא יִדְבַּק בִּי דבר כזה.
פסוק ד:
לֵבָב, לב עִקֵּשׁ, לא ישר, מעוקל ומעוות יָסוּר מִמֶּנִּי; רָע לֹא אֵדָע. איני רוצה לדעת אותו ולהכירו.
פסוק ה:
מְלָשְׁנִי, המלשין בַסֵּתֶר על רֵעֵהוּאוֹתוֹ אַצְמִית, אשמיד. אדם גְּבַהּ עֵינַיִם, גאה וּרְחַב לֵבָב, תאוותן – אֹתוֹ לֹא אוּכָל לשאת.
פסוק ו:
עֵינַי נתונות בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ, אני מתעניין רק באנשים הגונים ונאמנים, והם יבואו לָשֶׁבֶת עִמָּדִי. הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי,
פסוק ז:
שהרי לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, ודֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן, יעמוד לְנֶגֶד עֵינָי.
פסוק ח:
לַבְּקָרִים, בכל בוקר, מדי יום אַצְמִית, אשמיד את כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, לְהַכְרִית מֵעִיר ה' – מירושלים את כָּל פֹּעֲלֵי האָוֶן, עושי הרע.