א מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ב עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃ ג דְּע֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא (וְל֣וֹ) אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃ ד בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ׃ ה כִּי־ט֣וֹב יְ֭הֹוָה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
לתודה. זה המזמור יאמר המביא תודה על הנס הנעשה לו:
פסוק א:
הריעו וגו׳‎. על כי תראו מפלאות ה׳‎ בהנס הנעשה לי:
פסוק ג:
הוא אלהים. ר״‎ל הוא בעל היכולת:
פסוק ג:
הוא עשנו. הוא גדלנו ורוממנו וכן ישמח ישראל בעושיו (לקמן קמט):
פסוק ג:
ולו אנחנו. מיוחדים אנחנו לו להיות נקראים עמו וצאן מרעיתו:
פסוק ד:
בואו. בעת יהיה נעשה לכם נס בואו שעריו בקרבן תודה והללו אותו:
פסוק ה:
לעולם חסדו. חסד ה׳‎ הוא דבר המתקיים עד עולם ולא כן חסד ב״‎ו:
פסוק ה:
אמונתו. האמנת הבטחתו קיימת עד כלות כל הדורות: