גם זה הכוונה בו בהערת השמחה בזמן ההוא מזמור לתודה ר״ל להודות לו על רוב חסדיו.
פסוק ב:
עבדו את ה׳ בשמחה כלו׳ בכוונה טובה כשמחים המקיימים המצוה בנדבת הלב, לא כמי שהם עליו למשא ודרך מצוה מלומדה, ובמקום אחר (תה׳ ב) אומר עבדו את ה׳ ביראה והוא כוונה אחרת ביארנוה במקומה. ורבותי׳ ז״ל הקשו מזו לזו ותרצו בשעה שאתה מתפלל יהא לבך שמח שאתה מתפלל למי שאין כמוהו, יכול שלא ביראה ר״ל ביראה בהכנעת הלב והיצר ודרשו בו עוד בעולם הזה עבדו את ה׳ ביראה כלו׳ שאתם מתיראים מן האומות אבל בימות המשיח אחזה רעדה חנפים (ישע׳ לג יד) וגילו ברעדה שלהם ותעבדו בשמחה.
פסוק ג:
והוא עשנו כלומ׳ תקננו והשלימנו. ולא אנחנו ולא כתי׳ באלף כלומר לא אנחנו הפך האומר ואני עשיתיני (יחזק׳ כט) והקרי בואו כלומ׳ עם סגולתו אנחנו לו. וצאן מרעיתו יורה על השגחתו בנו.
פסוק ד:
בואו שעריו בתודה כלו׳ בהודאה על נסיו ונפלאותיו ובדרש כל התפלות בטלות לעתיד לבא ותודה וקרבנה אינה בטלה (שו״ט מזמ׳ זה) כלו׳ שלא יצטרכו אז לתפלה לשום דבר שישאלו עליו כי בתכלית הטובה יעמדו כל ימי עמוד הארץ ולא יהיה עניינו אלא הודאה ותהלה וכן לא יהיו חוטאים שיצטרכו לקרבן חטאת ואשם
פסוק ה:
ואמונתו ר״ל הבטחתו ית׳. ומהנה נשלמה הי״א מזמורים שנתיחסו בדרש למשה רבינו ע״ה וכולם בהודעת פנות תוריות ויעוד זמן הגאולה והסוב המלוכה אלינו באחרית הימים ומעתה ישוב לעניינים אחרים.