מזמור לתודה – השמטתו מפסוקי דזמרא ביום שבת
התבאר במאמר לפרק צ"ב כי אחת מעבודות השבת היא שירה לה', וזה הטעם שקבעו להוסיף מזמורים לכבוד השבת בתחילת פסוקי דזמרה.
השירים והתשבחות אשר אנו מהללים לשמו יתברך על הנהגתו בבריאה מתחלקים לשני סוגים: האחד הוא השבח וההודאה לה' על רב טובו וחסדו עם בריותיו, כי מלאה הארץ חסדו. ונוסף לזה הוא השיר והשבח על עצם גדלו וכבוד מלכותו הנגלה בעולם. כי אכן בכללות הנהגת ה' את הבריאה מתבטאים שני עניינים הללו, רוב חסדו וכבוד גדלו.
והנה בימות החול כשאנו באים לזמר ולהלל לשמו בפסוקי דזמרה, וכן בשאר חלקי התפילה, אנו מביעים בעיקר שבח על רוב חסדו וטובו עם בריותיו, המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. אבל בשבת, יומו של הקב"ה, אשר בו נתעלה וישב על כסא כבודו, אז אנו מהללים ומשוררים לפניו יתברך על גודל כבודו ויקר תפארת מלכותו.
בימות החול – תודה, בשבת – שיר
והנה השבח על חסדו אשר עושה איתנו יש בו גם נימה של תודה. ואילו השבח על גדלו וכבוד מלכותו מתבטא יותר בצורה של שיר שמשוררים לכבודו. נמצא כי בכל יום הזמרה לפניו היא בגוון של הודאה לשמו, ואילו בשבת הוא גוון של שירה לפניו – "מזמור שיר ליום השבת".
לכן בימות החול אנו פותחים אחרי ברוך שאמר עם פרקנו, "מזמור לתודה", ואילו בשבת פותחים את פסוקי דזמרה ב"מזמור שיר ליום השבת".
בימות החול - עבודה מתוך תחושת חוב
ההבדל בין הזמירות הנאמרות בשבת לבין אלו של ימות החול, יש בו עומק נוסף. והיינו כי בימות החול נובעת אמירתם מתוך תחושת חוב ומילוי תפקיד; שמתוך ראיית גודל טובו ונפלאותיו של הקב"ה בבריאה מתעורר חוב לשבחו ולזמר לפניו. אולם בשבת קודש השירה נובעת מתוך רגשי הלב; מאחר שהנפש צמאה וכמהה להקב"ה מעלה היא שבחים וזמירות לפניו. הנשמה עורגת אל ה' ומשתפכת בשירה ורננה.
בימות החול מתחילים פסוקי דזמרה בפרקנו, "מזמור לתודה", אשר תוכנו הוא תודה על כך שיְ-הוָה ה֤וּא א-להינו ומשום כך אנו מחוייבים לעבדו. המזמור מצווה עלינו "עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה... בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה"(תהילים ק ב,ד). העבודה היא מחמת החובה כִּֽי הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ. אולם בשבת אין עוסקים בעבודה מחמת חוב וציווי אלא "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון... עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור"(תהילים צב ב,ד).
ובספר 'סידורו של שבת' כתב על אמירת השבחים ופסוקי דזמרה:
ולא הוא כדיבורו של חול, שהוא בהיפוך, שאף ההודאה וענין השירה שלהם הוא בחינת עבודת המלך, כי חובת כל היצורים כאמור למעלה, וגם לקבל מהם מנות המלך. ונהפוך הוא ביום שבת, שבחינת השבח שבפיהם הוא עבור רב שמחתם ותענוגם במה שזכו להקביל פני אביהם שבשמים...
(סידורו של שבת שורש ה ענף ה עלה ה)