מזמור על רעש הארץ שהתחולל בימי דוד
הפרק הזה הוא אח לפרקים כ"ט, מ"ו ו-מ"ח; וכמוהם הוא יליד הרעש ובני לווייתו, רעמים וברקים, שהתחוללו אז בארץ ובארצות מסביב, ויד ה' בם רוממה לעשות שמות במחנה אויב שהגיח לקראת ישראל (כמובא בתהילים מו ג), ולפסוח על ירושלים והיכל הקודש ["ובהיכלו כלו אומר כבוד"(תהילים כט ט); "א-להים בקרבה בל תמוט יעזרה א-להים לפנות בוקר"(תהילים מו ו)]. ואפשר עוד כי הפרק מתייחס אל רעש-ארץ אחר שפגע בארצות מסביב ובארץ ישראל לא פגע.
עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ:
(תהילים צז ב)
"עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו" - בתור שוטרי בית-דינו העומדים הכן להוציא משפטו לפועל, כי הן מתוכם מתפרצים הברקים והרעמים שבהם ידין עמים, וכבודו הוא יושב על כסא הדין בתור שופט, וצֶדֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ [וזה על דרך שהבטיח בפרק הקודם כי ה' "ידין עמים במישרים"].
אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו:
(תהילים צז ג)
"אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ" - כאילו האש הוא שליח בית-דינו
"וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו" - מתאים אל הכתוב: "מַשְׁבִּ֥ית מִלְחָמוֹת֮ עַד-קְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ קֶ֣שֶׁת יְ֭שַׁבֵּר וְקִצֵּ֣ץ חֲנִ֑ית עֲ֝גָל֗וֹת יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ"(תהילים מו י).
הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כָל-הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ:
(תהילים צז ו)
"הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ" - בקולם ברעמים ["קול ה' בכח... קול ה' שובר ארזים"(תהילים כט), "אדיר במרום ה' "(תהילים צג ד)], ובדרך זה פירשתי גם הלשון: "ויגידו שמים צדקו כי א-להים שופט הוא סלה"(תהילים נ ו).
יֵבֹ֤שׁוּ כָּל-עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹהִֽים:
(תהילים צז ז)
ביסוד הפולחן של עמי הקדם הייתה מונחת ההערצה לכוחות הטבע, והפסילים לא שימשו אלא סמלים. אולם ברבות הימים נשתקע דבר היחס הזה, וההערצה עברה אל הפסילים עצמם; ובזאת תובן כוונתו פה, כי יֵבֹ֤שׁוּ כָּל-עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים, כלומר, המעריצים הפסל עצמו שהוא אליל עץ ואבן, שאין בו ממש כלל.
"הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹהִֽים" - הם כוחות הטבע אבות הפולחן, כי גם הם, בראותם עין בעין הנפלאות והנוראות הפורצות גדר הטבע, שהשגיב ה' עתה בכוחו, יכירו אותו עליון עליהם.
שָׁמְעָ֬ה וַתִּשְׂמַ֨ח צִיּ֗וֹן וַ֭תָּגֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְמַ֖עַן מִשְׁפָּטֶ֣יךָ ה':
(תהילים צז ח)
כי בציון ובירושלים וכנראה גם בסביבותיהן, בערי יהודה, לא נגעה יד הרעש כלל [כלשון הזה גם לעיל, "יִשְׂמַ֤ח הַר-צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ"(תהילים מח יב), מדבר ברושם הרעש ובני-לוייתו בישראל ובעמים].
כִּֽי-אַתָּ֤ה ה' עֶלְי֥וֹן עַל-כָּל-הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים:
(תהילים צז ט)
הכוונה היא על דרך שכתבתי על פסוק ז', כי נוראות הרעש והברקים שהן למעלה מהטבע הראו בעליל "כִּֽי-אַתָּ֤ה ה' עֶלְי֥וֹן עַל-כָּל-הָאָ֑רֶץ" - כלומר, על כל ממשלת הטבע.
"מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים" - כלומר, על כל כוחות הטבע השולטים בעולם.
אֹהֲבֵ֥י ה' שִׂנְא֫וּ רָ֥ע שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו מִיַּ֥ד רְ֝שָׁעִ֗ים יַצִּילֵֽם:
(תהילים צז י)
הכוונה פה ב-"אֹהֲבֵ֥י ה' " וב-"חֲסִידָ֑יו" היא על ישראל, וב-"רְ֝שָׁעִ֗ים" על הגוים; לאמר: כי כאשר הציל ה' עתה עמו באורח פלא מיד צריהם, כן יוסיף להצילו כל הימים.
א֖וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי-לֵ֥ב שִׂמְחָֽה:
(תהילים צז יא)
למעלה אמר: כי "אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו: הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ"(תהילים צז ג-ד), וכנגד זאת הוא אומר פה: כי זאת האש ואלה הברקים המפיצים בקרב הגויים-הרשעים בלהות, יהיו לצדיקים וּֽלְיִשְׁרֵי-לֵ֥ב, כלומר לישראל, בחינת אור יקרות הזורע אורה ושמחה בלבב [על דרך זה בתרי עשר: "כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא... וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה"(מלאכי ג יט-כ)].