ה' מלך תגל הארץ

פרקנו, המזמור השני ברצף מזמורי מלכות ה' לעתיד לבוא, פותח, "יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים׃"(תהילים צז א). לעומתו, המזמור הרביעי, המקביל לו, כפי שביארנו במאמר הארוך לפרק הקודם, פותח "יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים". שכן כאמור, בזוג הראשון מדובר על תיקון הבריאה כולה, ואז אף שישנו גם פחד, מתלווה לכך שמחת הארץ על השלימות שבבריאה. לעומת זאת כאשר מדובר בהצלחתם של ישראל אין השמחה ניכרת על אומות העולם, רק הפחד והרעדה.

כאמור, מזמור זה מתאר את מה שיארע בפועל בתקופת גדולה זו, "אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו׃"(תהילים צז ג) וכו'. ומפורט כיצד תתכונן מלכותו יתברך על ידי שייעשה משפט צֶ֥דֶק, ובעולם ישלטו האמת והיושר, הצדיקים יהיו נכבדים, ועובדי פסל יבושו וצריו יתלהטו באש.

והנה אף שהנהגה זו היא כללית לכל העולם, ואכן "תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ" ו"יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים", אולם גם בעניין זה יש יתרון מיוחד לעם ישראל, שמכיוון שהם נאמניו של מלך, יש להם שמחה מיוחדת כאשר מלכות ה' מתנשאת על תיקונה. וכמו שכל ימות העולם הזה אנו מתפללים ומייחלים לעת הזאת, הרי בהגיע הזמן, מלבד השמחה הכללית שתקיף את כל הארץ והנבראים, תהיה לעם ישראל שמחה גדולה ומיוחדת. זהו שאמר המשורר "וַ֭תָּגֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְמַ֖עַן מִשְׁפָּטֶ֣יךָ יְהוָֽה"(תהילים צז ח).

את פרקנו חותם המשורר באמירה המכוונת לתקופתנו, שלכאורה עתה עדיין אין רואים את הצלחת הטוב וניצחון הצדק, ואדרבה לפעמים דרך רשעים צלחה, ועלול האדם לחשוב כי אין כדאי לו להיות צדיק וליישר את דרכיו. על כך אומר לו המשורר – "אֹהֲבֵ֥י יְ-הוָ֗ה שִׂנְא֫וּ רָ֥ע". למרות שעתה אין נגלית הצלחת הצדיקים והישרים, אולם האמת היא שכבר עתה מושרשת וטמונה הטובה שתצוץ לעתיד – "א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק". שאף שעדיין לא צמח האור, אבל הוא כבר זרוע מעתה, ובסופו של דבר הוא יצמח, וכמו כן "וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה" - לישרים זרועה שִׂמְחָֽה.