א יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים׃ ב עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ׃ ג אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו׃ ד הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ׃ ה הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ו הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כָל־הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ׃ ז יֵבֹ֤שׁוּ ׀ כָּל־עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ כָּל־אֱלֹהִֽים׃ ח שָׁמְעָ֬ה וַתִּשְׂמַ֨ח ׀ צִיּ֗וֹן וַ֭תָּגֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְמַ֖עַן מִשְׁפָּטֶ֣יךָ יְהוָֽה׃ ט כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה עֶלְי֥וֹן עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃ י אֹהֲבֵ֥י יְהוָ֗ה שִׂנְא֫וּ רָ֥ע שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו מִיַּ֥ד רְ֝שָׁעִ֗ים יַצִּילֵֽם׃ יא א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ יב שִׂמְח֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
ה' מלך תגל הארץ - הגדולה, הטעם אעפ"י שאיננו נראה בעצמו, צדקו נודע לצדיקים.
פסוק ב:
כי צדק ומשפט מכון כסאו - על דרך, כי בצדקה יכון כסא.
פסוק ג:
אש - דימה הגזרות היורדות מהשמים לאש, היא השורפת שריחה ימית.
פסוק ד:
האירו - הטעם כמנהג הגשם ברדתו וברקיו הם הסבות ולא יבינום, רק המשכילים והרואים במראה העין יחילו.
פסוק ה:
הרים - על משפט הגשם.
פסוק ה:
וטעם הרים – הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.
פסוק ה:
וטעם אדון – כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.
פסוק ו:
הגידו - יושבי שמים, כי הם עושים דברי השם.
פסוק ז:
יבושו - וטעם השתחוו לו, כדרך: ובאלהיהם עשה ה' שפטים.
פסוק ח:
שמעה - יש אומרים: כי כל אלהים הם המלאכים.
פסוק ח:
וטעם השתחוו לו – להודות על כי בושו כל עובדי פסל.
פסוק ח:
ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.
פסוק ט:
[ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - ] כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.
פסוק י:
אוהבי - הטעם הנה השם שופט, על כן אתם אוהביו שנאו כל איש רע ולא תגורו ממנו, כי השם לבדו הוא שומר חסידיו.
פסוק יא:
אור - טעם זרוע - אם זרע מעט יקצור הרבה.
פסוק יא:
ולישרי לב שמחה - זרועה. אם כן ישמחו הטעם כל השמחה הוא בשם.