פסוק א:ה' מלך תגל הארץ - הגדולה, הטעם אעפ"י שאיננו נראה בעצמו, צדקו נודע לצדיקים.
פסוק ב:כי צדק ומשפט מכון כסאו - על דרך, כי בצדקה יכון כסא.
פסוק ג:אש - דימה הגזרות היורדות מהשמים לאש, היא השורפת שריחה ימית.
פסוק ד:האירו - הטעם כמנהג הגשם ברדתו וברקיו הם הסבות ולא יבינום, רק המשכילים והרואים במראה העין יחילו.
פסוק ה:הרים - על משפט הגשם.
פסוק ה:וטעם הרים – הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.
פסוק ה:וטעם אדון – כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.
פסוק ו:הגידו - יושבי שמים, כי הם עושים דברי השם.
פסוק ז:יבושו - וטעם השתחוו לו, כדרך: ובאלהיהם עשה ה' שפטים.
פסוק ח:שמעה - יש אומרים: כי כל אלהים הם המלאכים.
פסוק ח:וטעם השתחוו לו – להודות על כי בושו כל עובדי פסל.
פסוק ח:ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.
פסוק ט:[ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - ] כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.
פסוק י:אוהבי - הטעם הנה השם שופט, על כן אתם אוהביו שנאו כל איש רע ולא תגורו ממנו, כי השם לבדו הוא שומר חסידיו.
פסוק יא:אור - טעם זרוע - אם זרע מעט יקצור הרבה.
פסוק יא:ולישרי לב שמחה - זרועה. אם כן ישמחו הטעם כל השמחה הוא בשם.