א יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים׃ ב עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ׃ ג אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו׃ ד הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ׃ ה הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ו הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כָל־הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ׃ ז יֵבֹ֤שׁוּ ׀ כָּל־עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ כָּל־אֱלֹהִֽים׃ ח שָׁמְעָ֬ה וַתִּשְׂמַ֨ח ׀ צִיּ֗וֹן וַ֭תָּגֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְמַ֖עַן מִשְׁפָּטֶ֣יךָ יְהוָֽה׃ ט כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה עֶלְי֥וֹן עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃ י אֹהֲבֵ֥י יְהוָ֗ה שִׂנְא֫וּ רָ֥ע שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו מִיַּ֥ד רְ֝שָׁעִ֗ים יַצִּילֵֽם׃ יא א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃ יב שִׂמְח֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
ה׳‎ מלך. לעתיד כאשר תתגלה מלכותו אז תתרבה השמחה בעולם:
פסוק א:
איים. יושבי איי הים:
פסוק ב:
ענן וערפל. הוא משל לחשכת הצרות שיהיו מוכנים לענוש בהם את הרשעים:
פסוק ב:
מכון כסאו. הכנת כסאו תהיה בצדק ובמשפט לשלם לכ״‎א גמולו:
פסוק ד:
האירו. הברקים יהיו גדולים עד שיאירו לכל העולם:
פסוק ד:
ראתה. כשתראה הארץ להב הברקים אז תחיל ותרעד:
פסוק ה:
הרים. הוא מושל על אנשים הגבוהים הגאים:
פסוק ו:
השמים. מלאכי השמים יספרו צדקו שעשה לישראל:
פסוק ז:
המתהללים. המשבחים את עצמם בעבודת גלולים שלהם והמה אלילים מבלי תועלת:
פסוק ז:
כל אלהים צבא. השמים הנעבדים לאלהים הם ישתחוו לה׳‎ על כי עשה משפט בעובדיהם:
פסוק ח:
שמעה. כאשר תשמע ציון נקמות האויב אז תשמח:
פסוק ח:
למען משפטיך. בעבור עשיית משפטיך:
פסוק ט:
נעלית. אתה מעולה ומשובח על כל אלהים הם צבא השמים הנעבדים לאלהות:
פסוק י:
אוהבי. אתם אוהבי ה׳‎ שנאו עושי הרע ולא תפחדו מהם כי הנה ה׳‎ שומר נפשות חסידיו ויצילם מיד הרשעים ההם:
פסוק יא:
לצדיק. לצורך הצדיק יש אור זרוע ר״‎ל כמו הזורע דבר מה הנה יותר תוציא השדה ממה שזרע כן הרבה שכר מוכן לצדיק יותר מאלו קבל שכרו מיד:
פסוק יא:
ולישרי לב שמחה. לישרי לב זרוע שמחה וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק יב:
בה׳‎. במשענת ה׳‎:
פסוק יב:
לזכר. לזכרון שם קדשו: