פסוק א:אֵל נְקָמוֹת, נוקם, ה', אֵל נְקָמוֹת, הוֹפִיעַ, הופע. מאחר שלא תמיד משפט ה' גלוי, וה' כביכול מסתתר ואינו מגלה את כל כוחו, מתפלל המשורר ומבקש:
פסוק ב:הִנָּשֵׂא, התרומם והתגלה, שֹׁפֵט הָאָרֶץ, המושל ושולט בה. הָשֵׁב גְּמוּל עַל, הענש גֵּאִים.
פסוק ג:עַד מָתַי רְשָׁעִים, ה', עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ?!
פסוק ד:עד מתי הם יַבִּיעוּ, יְדַבְּרוּ עוד ועוד עָתָק, דברי גאווה או סרה, ויִתְאַמְּרוּ, יגביהו עצמם במעשים או בדיבורים כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים?! רשעים אלה הם הגורמים סבל וייסורים לאחרים –
פסוק ה:את עַמְּךָ, ה', הם יְדַכְּאוּ, וְאת נַחֲלָתְךָ, כינוי לעם ישראל, או: אלו השוכנים בארצך יְעַנּוּ.
פסוק ו:אַלְמָנָה וְגֵר, שאין להם הגנה, יַהֲרֹגוּ, וִיתוֹמִים, שגם להם אין על מי להישען, יְרַצֵּחוּ. הרשעים הללו ממשיכים בפעולתם, משום שה' אינו מתערב במעשיהם, ולכאורה הם יכולים לעשות כל שברצונם.
פסוק ז:לפיכך – וַיֹּאמְרוּ, בלבבם או בפיהם: "לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". גם אם הם מאמינים במציאותו של ה', הם מניחים שהוא אינו עוסק בבני האדם, ואינו מתייחס למעשיהם. הם סוברים שה' כה מרוחק מהם עד שאיננו יודע מה קורה בעולם.
פסוק ח:משום כך אומר להם המשורר: בִּינוּ, הבינו, בֹּעֲרִים, נבערים שבָּעָם, בהמון, וּכְסִילִים, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ?! והוא מסביר:
פסוק ט:האם נֹטַע, יוצר האֹזֶן – האם לֹא יִשְׁמָע בעצמו?! האִם יֹצֵר עַיִן – הֲלֹא יַבִּיט?!
פסוק י:האם יֹסֵר גּוֹיִם, מי שמלמד את העמים כולם, הֲלֹא יוֹכִיחַ גם את האדם הפרטי?! והרי הוא הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.
פסוק יא:אדרבא, ה' איננו מתערב או פועל מיד להעניש את הרעים ולהיטיב עם הטובים משום שמחשבותיו מעמיקות הרבה יותר. ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה, הן הָבֶל, בנות-חלוף וחסרות משמעות. על כן הוא יודע שלא יתממשו מחשבותיהם של זוממי הרעה, המבקשים להגיע לגדולה ובדרכם רומסים את האחרים, ושסופן של תכניותיהם – כליה. ומנגד, ראוי שהאנשים הסובלים לא יתמקדו רק בכאב שבסבלם, שכן לכאב יש היבט נוסף:
פסוק יב:אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ, יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. בין שהייסורים באים לכפרת עוונות ובין שהם מכוונים להטות את האדם לכיוון נעלה יותר, אין בהם התעלמות מן המתייסר, אלא דרך של הוראה בעבורו.
פסוק יג:הלימוד הזה יועיל לְהַשְׁקִיט לוֹ, להרגיעו מִימֵי רָע, מהימים הרעים. אף שאין האדם רואה את הנהגת ה' בגמול המידי, בכל זאת, ה' בתורתו נותן לאדם זה מנוחה שתאפשר לו לעבור ימים רעים ולהחזיק מעמד עַד יִכָּרֶה, ייחפר לָרָשָׁע שָׁחַת, בור, שסופו ליפול בו.
פסוק יד:כִּי גם אם לא תמיד נראים הדברים הללו, לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב.
פסוק טו:כִּי עַד שייראה הצֶדֶק יָשׁוּב בסופו של דבר המִשְׁפָּט. המשפט יושלם ויתברר, וְאַחֲרָיו ישובו למקומם ולתקוותם גם כָּל יִשְׁרֵי לֵב.
פסוק טז:כי כאשר מתבוננים בעומקם של דברים, ונשאלת השאלה – מִי יָקוּם לִי, לעזרתי במריבותי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי כשאני נאבק עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן?
פסוק יז:ידועה לי התשובה: לוּלֵי ה' שהוא עֶזְרָתָה, העזרה לִּי, כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה, הייתה שוכנת בשאול נַפְשִׁי.
פסוק יח:אִם אָמַרְתִּי בלבי: הנה מָטָה, מתמוטטת רַגְלִי, ואני קורס – חַסְדְּךָ, ה', יִסְעָדֵנִי, יתמוך בי.
פסוק יט:בְּרֹב שַׂרְעַפַּי, מול מחשבותי הרבות, בעיקר מחשבות שיש בהן כאב וספקות, שבְּקִרְבִּי – תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי, שכן נוכח המחשבות הקשות, הנובעות מכאב וחוסר תקווה, אני מתנחם בהקשבתו של ה' אלי ובידיעה שבסופו של דבר אף יעזור לי.
פסוק כ:שהרי – האם אכן יְחָבְרְךָ, יחבור אליך, ה', כִּסֵּא, שלטון של הַוּוֹת, רע, היֹצֵר עָמָל, עוולה וחטא ומעלהו או מכלילו עֲלֵי חֹק?! הרי לא ייתכן שיצטרף אליך מי שיוצר חוקי רֶשע או מי שמגביר את רשעתו מעל לחוק.
פסוק כא:אנשים אלה יָגוֹדּוּ, הם מתאספים כגדוד עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק, וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. אצלם דווקא האיש הנקי יוצא חייב, ואפילו דנים אותו למוות.
פסוק כב:לעומת כל זאת – וַיְהִי ה' לִי לְמִשְׂגָּב, מבטח ומחסה, וֵאלֹהַי היה לְצוּר, סלע מַחְסִי.
פסוק כג:וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם – על הרשעים אֶת אוֹנָם, האוון שלהם, רשעתם, וּבְרָעָתָם שלהם-עצמם יַצְמִיתֵם, יאבד אותם. הרע עצמו יהפוך להיות עונשם של מחולליו. ואז – יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ.