אמירת "ויהי נועם" במוצאי שבת

במוצאי שבת לאחר תפילת העמידה אומרים את הפסוק האחרון בפרקנו:

וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲ-דֹנָ֥י אֱ-לֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃
(תהילים צ יז)

טעם אמירתו במוצאי שבת מבואר בראשונים שהוא מצד תחילת השבוע, שמתפללים שתשרה ברכה והצלחה במעשה ידינו, שיתברכו מעשי ידינו בששת ימי המעשה.

אולם נראה להוסיף שהיא בקשה על המשך השראת הקדושה של שבת לכל השבוע. שבשבת קודש נועם ה' שורה עלינו ומבקשים שנועם זה יימשך עלינו גם בימות החול, "וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃", שאותו נועם עליון של שבת ישאיר רושם ויביא ברכה והצלחה במעשי ידינו.