פסוק א:תפלה למשה. י״א מזמורים שמכאן עד לדוד מזמור משה אמרם ודוד יסדם בספרו איש האלהים. ר״ל שהיה נביא:
פסוק א:אד׳ מעון. אתה לנו למחסה בכל דור ודור כמו המדור המגין מזרם וממטר:
פסוק ב:בטרם. עד לא ילדו ונבראו ההרים ועד לא חוללת הארץ ותבל ומטרם שהיה העולם ועד סוף ימי העולם בכל עת אתה אל ר״ל חזק ובעל היכולת:
פסוק ג:תשב אנוש. אתה משיב את האדם מן רוב אומץ חזקו אשר יהיה מדוכא ביסורים המחלישים כח ובזה כאלו תאמר לבני אדם שובו מדרכיכם הרעים על כי אין יסורים בלא עון:
פסוק ד:כי אלף שנים. ר״ל ע״י היסורים כאילו תאמר להאדם הלא אף אם תחיה אלף שנים הלא יהי׳ בעיניך כיום אתמול כאשר יעבור כי אחר שעבר הזמן מה לו אם היה זמן מרובה או זמן מועט הלא הלך לו ואיננו:
פסוק ד:ואשמורה בלילה. וכמו משמרה אחת ממשמרות הלילה כי לאחר שעבר הזמן משמר אחד ואלף שנים לאחת תחשב:
פסוק ה:זרמתם. מרוצת חייהם המה כחלום השינה כי בהקיצו אין דבר מדברי החלום כן אין ממש בחיי האדם:
פסוק ה:בבקר. ר״ל בימי הנעורים לבד מחדש ומחליף כח כחציר הזה שרק בבוקר יחליף כח:
פסוק ו:בבקר יציץ. אם בבקר יציץ ומחליף כח הלא לערב בימי הזקנה ימולל ויבש ודומה הוא לחציר הנתייבש אחר שזרחה החמה עליו כל היום:
פסוק ז:כי כלינו. עתה ידבר על לשון בני הגלות בבל שיאמר אם חיי כל אדם הוא הבל אף אם המה בשלוה כל שכן אנחנו אשר כלינו באפך שאנפת בנו על עונותינו:
פסוק ז:ובחמתך. הוא כפל במ״ש:
פסוק ח:שתה. שמת עונותינו נגדך לזכור בהם ולפרוע עליהם גמול:
פסוק ח:עלמינו. השגיאות שהמה נעלמים מאתנו תשימם מול מאור פניך לזכור גם בהם ולשלם גמול עליהם:
פסוק ט:פנו. הלכו להם בעברה וזעם הבאה מעמך:
פסוק ט:כלינו. אנחנו בעונותינו גורמים כליון שנותינו להיות נמשך זמן דבור בעלמא:
פסוק י:בהם. במספרם יהיו שבעים שנה:
פסוק י:ואם בגבורות. ואם בהתגברות כח הטבע יהיו שמונים שנה:
פסוק י:ורהבם. אף התוקף והאומץ של השנים ההם המה יגעים וצער:
פסוק י:כי גז. לפי שלא יאריכו ימי האומץ כי מהר יוכרת ויעוף א״כ האומץ שהיה בתחילה גרמה להוסיף הצער בהעדרו:
פסוק יא:מי יודע. בימים מועטים כאלה מי יוכל לדעת חוזק אפך על מה היא ולהיות נשמר ממנה:
פסוק יא:וכיראתך. כאשר יראתך נעלמה מלדעת איך נירא את ה׳ כן נעלמה עברתך מלדעת על מה אתה מתמלא עברה וזעם כי אין להשיג בימים מועטים כאלה:
פסוק יב:למנות. לפי מנין ימינו שהם קצרים כן הודע נא דרכיך ר״ל לפי ערך מעט השנים כן תרבה לנו חכמה לדעת הכל במעט זמן ואז נביא גם אנו לבב חכמה ר״ל אם תתן בנו הרבה חכמה אז נחשוב לתור ולחפש בה לבוא אל תוכן עומק הדבר:
פסוק יג:שובה ה׳. שוב מחרון אפך עד מתי תחרה עוד:
פסוק יג:והנחם. חשוב על עבדיך מחשבה אחרת להיות מרוצה להם:
פסוק יד:ונרננה. בהודות והלל:
פסוק יד:ונשמחה וגו׳. כי תשוב להיטיב לנו בעבור רוב ההודאה וההלל וכן יהיה הולך וחוזר חלילה כל הימים:
פסוק טו:כימות. כמנין הימים אשר ענית אותנו וכפי השנים אשר ראינו רעה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק טז:יראה. פועל ידיך יהיו נראים אל עבדיך וגם על בניהם אחריהם תהיה ההדר מעמך:
פסוק יז:ויהי נועם. נעימות ה׳ יהיה עלינו:
פסוק יז:כוננה עלינו. הכן עלינו להיות מתוקן בידינו ולא יארע לנו תקלה בעת נעשה את המעשה:
פסוק יז:כוננהו. הכן את המעשה ההוא שלא יארע בם תקלה והפסד מה: