פסוק א:תפלה למשה איש האלקים י״מ למשה כמו לבני משה ור״ל לויים המתייחסים אליו כדרך לבני קרח וכן מצינו ויהוידע הנגיד לאהרן (דה״א יב כז) שפי׳ לבני אהרן ולדעת זה לא יפול הלשון יפה שיאמר לבני משה איש האלקים ודיו כענין לבני משה, אלא שהעיקר כמו שפירשו רוב מפרשים שזאת התפלה מצאה דוד והיתה קבלה בידם שהיא למשה רבינו וכתבה בספרו וכן פי׳ רבותי׳ כי י״א מזמורי׳ הרצופים מכאן ועד לדוד מזמור שכלם למשה כנגד י״א שבטים שבירך וחבר מזמור אחד לכל אחד מהם ואיש האלקי׳ ר״ל נביא וכוונת המזמור תפלה על זה הגלות הארוך ודבר מחולשת האדם ומקוצר ימיו ומתפלל שלא יענש כפי מעשיו
פסוק א:ורמז בו ג״כ על חדוש העולם. ואמ׳ ה׳ מעון אתה היית לנו בדור ודור והיית משמש עבר ועתיד כלומ׳ בכל הזמנים שעברו ושעתידים לבא אתה לנו מעון ר״ל מקום ומחסה לחסות תחת כנפיך.
פסוק ב:בטרם הרים יולדו ר״ל קודם שנברא העולם וכן ותחולל ארץ ותבל כלומ׳ קודם שבראת ארץ ותבל. וארץ ותבל שמות כפולים על ענין אחד וקצת מפרשים פירשו שכל שנזכר ארץ עם תבל יהיה תבל על המיושב וארץ על הבלתי מיושב וכשיאמר ארץ לבד יכלול הכל. והכונה שקודם שנברא עולם ומעולם עד עולם כלומ׳ מתחלת העולם וכל ימי נצחיות העולם או אחר הפסדו אתה אל יכול, שלא נקרה חולשה במעשיו לדעת אמונת החידוש האמתי בטרם שמים נבראו, אבל דבר כנגד יושבי הארץ שרוב השתמשות האדם בה וכן מפני שכוונתו לדבר על האדם שעמידתו בעולם מעוטה והארץ עולם הויה והפסד כי לא יעמדו בה האישים תמיד אע״פ שהמינים מתמידים בה ואין מקום לפי הכוונה לדבר בשמים שהם ואישיהם קיימים מתמידים מאין תמורה.
פסוק ג:ואחר שדבר בשבח הבורא ית׳ החל בשפלות האדם ואמ׳ תשב אנוש עד דכא כלומ׳ תשיבנו ותעבירנו מתקפו וחזקו שבימי עלומיו עד דכא כלומ׳ עד שהוא אומלל ודכא מרוב זקנה וחולשא ותאמר שובו בני אדם כלומ׳ [ותגזור שישובו בני אדם אל עפרם] ובזקנה וביסורין שלוחי המות והם נשלחים מאת האל להזהיר על התשובה
פסוק ד:ואמ׳ כי אלף שנים בעיניך וגו׳ כלומר אף אם ימצא האדם עצמו חזק וישר במזגו וטבעו אינו כלום כי אפי׳ שישוער שיחיה אלף שנים מה שלא הגיע שום אדם לכך הכל נגדך כיום אתמול כי יעבור וכאשמורה בלילה ר״ל אשמורה אחת מאשמורות הלילה וזהו וחלדי כאין נגדך (תה׳ לט ו). ובדרש סמכו מנין זה למה שאמ׳ הקב״ה לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות והיה תשע״ד שנה ואף בדרש אמרו שראוי היה לאלף שנים אלא שהונחו משנותיו לדוד (עיין ב״ר פ׳ יט).
פסוק ה:ואמ׳ זרמתם שינה יהיו ר״ל שנותיו כלומ׳ שהעברתם במהירות בתכף כשטף וזרם מים עד שהם בעיניו כשינה שהוא זמן שלא הרגיש האדם בו. ואמ׳ בבקר כחציר יחלוף ודמהו אל החציר והוא ירוקת הדומן והוא עשב ירוק מתהוה על פני הדומן כשמרים מהטל היורד והוא בענן בקר וכשיכה אותו חמום השמש יתיבש וזהו מבקר לערב יוכתו (איוב ד כ) וכחציר כלומ׳ אפי׳ יגיע לימי הזקנה אינם כלום כ״ש שימותו כמה בימי הנעורים והוא משל הבקר ואמ׳ שיחלוף עתם כחציר.
פסוק ו:ואחר שהמשילו לחציר ולעשבים המשיך המשל להתהפך עתו ברגע כחציר שבבקר יציץ וחלף ר״ל יציץ ויתחדש כמו אם יכרת ועוד יחליף (איוב יד ז) ולערב ימולל ויבש וענין ימולל לדעתי מענין מלילות שיהא נפרך ביד מרוב יבשו והוא לדעתי מנפעל והיה ראוי שינקד בקמץ ויש מדקדקים כללוהו בפועל מרובע והוא בודד ופי׳ ג״כ ענין כריתה מלשון אמללים.
פסוק ז:ועתה החל בכוונתו לדבר מזה הגלות כלומ׳ אם כן הוא לכל בני אדם וגם לשלוים ולמעוננים שבהם כ״ש לנו אנחנו בני הגלות אשר כלינו באפך על חטאתינו בחמתך נבהלנו
פסוק ח:שתה עונותינו לנגדך משל שתזכרם ותענישנו עליהם, ועלומינו ר״ל חטאת נעורינו למאור פניך שהוא מאיר כי הוא נראה או נפרש עלומינו סתרינו כלומ׳ שעברנו בסתר והענשתנו בגלוי ועלומנו חסר יוד [אף] כי הוא לשון רבים וי״מ אותו לשון יחיד והכל אחד. שתה, מלת שתה חסר הא בכתיב אלא שהיא שלמה בקרי וקריאתה מלרע.
פסוק ט:כי כל ימינו ר״ל בגלות פנו בעברתך וכלינו שנינו כמו הגה ר״ל כמו הדבור היוצא מפי האדם שחולף כרגע ודמה כליון השנים לכליון הדיבור כי הדיבור אין לו מעמד יכלה כרגע וכאלו לא היה ולא ישאר ממנו רישום. וגם חכמי המחקר מדמים בני אדם לנער כותב לוח ימחק ויכתוב ודוד אמר כי צל ימינו עלי ארץ ואחז״ל חלואי כצל כותל או בצל אילן אלא כצל של עוף שנאמ׳ ימיו כצל עובר (ב״ר ריש פ׳ ויחי).
פסוק י:ימי שנותינו בהם מעט שאינם על הרוב אלא שבעים שנה ואם בגבורות ר״ל בהתגברות הטבע שמונים שנה ואע״פ שימי משה היו מאה ועשרים הוא דבר בנבואה על הזמן העתיד וכ״ש בזמן הגלות. ואמ׳ ורהבם עמל ואון כלומ׳ ואפי׳ אותו הזמן המועט כל הגאות והשררה שבו לשרים ולעשירים ולמעונגים עמל ואון ר״ל הבל וריק. כי גז חיש ונעופה ר״ל כי גז ועובר אותו הגאות מהרה ונעופה לקבר – וגז ענינו סר – כמו ויגז שלוים מן הים (במדב׳ יא לא) ממעי אמי אתה גוזי (תה׳ עא) אלא שזה עומד ואותם שהוזכרו יוצאים.
פסוק יא:ואמ׳ מי יודע עוז אפך רמז אל העלם אפני משפטיו ית׳ ממנו כלומ׳ כשאנו רואים עוות הסדר למראה עינינו בענין צרות יחיד או רבים פרט או כלל כענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו אין בידינו לדון לחייב ולזכות על פיהם כי מי יבין עוז אפך על מה הוא בא ולפעמים ביראתך עברתך כענין בקרובי אקדש (ויקר׳ י ג) כלומ׳ כמה שהאדם מפליג ביראתך [ובעבודתך] אתה מפליג עליו [בעברתך] כמו שאמ׳ ע״ה על עצמו ויתעבר ה׳ בי למענכם (דברי׳ ג כו) ואצל האחר לא היה נחשב לכלום כדרך אתכם ידעתי וכו׳ (עמוס ג ב) וסביביו נשערה מאד (תה׳ נ).
פסוק יב:ואמ׳ למנות ימינו כן הודע, יש לפרשו על האזהרה לאדם להיישיר מעשיו ולהטיב דרכיו. והודע מענין התבוננות כלומ׳ תן לנו לב להתבונן ולהרגיש במיעוט זמננו כענין מה שביארנו בפסוק הודיעני ה׳ קצי (תה׳ לט) ואז נשתדל להסיר לב האבן מבשרנו ולהביא אלינו לבב חכמה. או ר״ל כפי מנין ימינו שהם מועטים כן הוכיחנו כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח טז) וידוע חולי (ישע׳ נג). או איפשר לפרש שני הפסוקים על הגלות כלומ׳ מי יודע עוז אפך לשער אורך הגלות הזה והצער שאנו סובלים בו והנה ביראתך עברתך כלומ׳ כל מה שאנחנו יריאים בו הכל לנפשנו יבא [כענין] ותגע עדיך ותבהל (איוב ד) ולא נדע קץ וזמן על זה ולא הודיענו קצנו מתי יהיה ולא נחוש לאריכותו להתיאש מן הגאולה ואז תהיה תכלית כוונתנו לעבדך ולהביא אלינו לבב חכמה. או נפרש לפי׳ זה שתודיענו הקץ ומתי תשלח הנביא אשר רוח בו והוא ענין לבב חכמה להיישיר דרכנו ולהטות לבבנו אליך
פסוק יג:שובה ה׳ כלומ׳ עד מתי תעזבנו והנחם על עבדיך ר״ל על רעתם,
פסוק יד:שבענו בבקר פירושו בכל בקר ובקר ועניינו בכל יום כענין יום יום יעמס לנו (מזמו׳ סח). וי״מ אם תעשה עמנו חסד בבחרותנו שירמוז לבקר שתלמדנו הדרך הישרה אז נשמח כל ימינו אפי׳ בזקנה. או ר״ל בבקר בעת הגאולה שבענו חסדך להיות הגאולה מתמדת עד שנרנן ונשמח בכל ימינו בלא הפסק.
פסוק טו:שמחנו כימות עניתנו כלומ׳ כמו שהפלגת הצרה שעניתנו בימי הגלות כן תרבה בהפלגת השמחה אחר הגאולה ולא יהיה לה הפסק.
פסוק טז:יראה אל עבדיך ר״ל היוצאים מן הגלות פעלך ר״ל פועל הישועה והדרך אל בניהם דור אחר דור לעולם.
פסוק יז:ואז יהיה נועם ה׳ ר״ל השפעת טובו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו כי יש לפעמים מעשה בלתי נאות לעצמו ומועיל לעושהו כענין הורדת דוד רירו על זקנו ויש לפעמים מעשה נאות בעצמו ויזיק לעצמו כי נטייה במעלות המדות אחר הקצה יזיק יותר מדאי ולכך התפלל שיהיה ענין האומה על צד השווי במעשה נכון לעצמו ומועיל לעושהו.
