פסוק א:שיר. כבר כתבנו כמה פעמים כי ענין פתיחת המזמורים לא נודע אצלינו היום כי היה על ענין הנגונים על שם זכור ה' לדוד את כל ענותו והמזמור הזה על לשון בני הגלות נאמר וחברו הימן האזרחי ונתנו לבני קרח לשורר והימן זה אפשר שהוא הימן המשורר שהיה בן בנו של שמואל ולא ידענו למה קרא אותו האזרחי ואפשר שהיה הימן שהיה מבני זרח בן יהודה לפיכך קראו אזרחי והיה מחכמי ישראל, והוא הנזכר בפסוק ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע:
פסוק ב:יום צעקתי. הלילה גם כן יקרא יום וכן ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים ומכת בכורים בלילה היתה:
פסוק ג:לרנתי. פירוש לזעקתי וכן ותעבור הרנה במחנה:
פסוק ד:כי שבעה. כי מלא הדבר הוא השבע: ופירוש ברעות. בצרות הגלות עד שאני קרוב למיתה זהו וחיי לשאול הגיעו:
פסוק ה:נחשבתי. בגלות כמו המתים יורדי הקבר כי אין בי כח להנצל מן המריעים לי:
פסוק ה:הייתי כגבר אין איל. הייתי כאיש אין לו כח:
פסוק ו:במתים. טוב לי שאהיה עם המתים שאהיה חפשי ועתה אני עבד:
פסוק ו:כמו חללים שוכבי קבר. כי הנני עתה בגלות כמו חללים שישכבו בקבר ולא זכרתם עוד להקימם מעפרם:
פסוק ו:והמה מידך נגזרו. והמה החללים נגזרו מידך שגזרת עליהם תמותה כן גזרת עלי הגלות בלי תקומה: ומלת זכרתם. כמו תזכרם עבר במקום עתיד ולא יבטל זה תחיית המתים העתידה להיות כי הוא מדבר על טבע העולם כי המת לא יחיה לעולם בטבע וכן מה שאמר בזה המזמור הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו סלה לא דבר אלא על הטבע:
פסוק ז:שתני. שמתני בגלות שהוא בור תחתיות כלומר תמותות יש בגלות כמו שאמרו רז"ל שבי כולהו איתנהו ביה:
פסוק ז:במחשכים במצולות. דימה הגלות למקומות חשכים וכן למצולות ים ומלת במצולות בחולם הצדיק:
פסוק ח:סמכה. ענין הקרוב והסיבוב:
פסוק ח:וכל משבריך ענית סלה. ובכל משבריך עניתני:
פסוק ח:והמשברים. הם גלי הים הנקראים כן לפי שהם משתברים בעת זעף הים ולפי שדמה עצמו שהוא במצולות ים לפיכך אמר משבריך:
פסוק ט:הרחקת. יש מפרשים מיודעי על אומות העולם אמר אותם שהיו מיודעי כשהייתי בארצי עכשיו כשאני בגלות נעשו רחוקים ממני:
פסוק ט:ושתני להם תועבות. שהם מתעבים אותי ויש לפרש כי כל אחד מבני הגלות אומר על חבירו כי מרוב צרת הגלות לא ישגיח אחד על צרת חבירו כי דיו בצרתו וכל אחד אומר כי אחיו וריעיו ומיודעיו רחוקים ממנו וכאילו הוא תועבות למו:
פסוק ט:כלוא ולא אצא. והנני כלוא וסגור בגלות ולא אצא ממנו:
פסוק י:דאבה. מן דאבון נפש כאלו אמר כלתה עיני מן העוני שאני בו ועיני תלויה אליך עד שכלתה וקראתיך בכל יום:
פסוק י:ושטחתי אליך כפי. והנה לא תושיעני:
פסוק יא:הלמתים. אם נמות בגלות תעשה לנו פלא אחר כך:
פסוק יא:ואם רפאים. והם המתים יקומו מקברם ויודוך ואם לא תעשה פלא בעודנו בחיים ונודה לך על הניסים והנפלאות שתעשה עמנו מתי תעשה אחר שנמות הרי הגוף המת לא ירגיש ולא נודע ואין תקוה לו על דרך הטבע:
פסוק יב:היסופר. ועוד כפל הדבר לחזק:
פסוק יב:באבדון. הוא הקבר שהגוף אבד וכלה בו:
פסוק יג:היודע. ועוד שליש הענין כדרך הנוהגים והצועקים שכופלים דבריהם כמה פעמים:
פסוק יג:בארץ נשייה. הוא הקבר שהמתים נשכחים בו:
פסוק יד:ואני אליך. ואני בעוד שאני חי שועתי תמיד אליך ובכל בקר ובקר תפילתי תקדמך כלומר כי תפילתי קודמת לכל עסק שיש לי:
פסוק טו:למה. לא תשגיח על דלותי:
פסוק טו:תסתיר פניך. שלא תפנה אל שועתי ולא תפילתי:
פסוק טז:מנער. מימי נעורי אני סובל זה העוני:
פסוק טז:עני אני וגוע. כלומר הולך ומת כאדם שמתנוונה והולך, ואינני פורק עוליך מעלי מרוב צרותי ואף על פי שלא תושיענו אלא בכל עת אני נושא אימיך ופחד שמך: ופירוש אפונה. מענין פן אני מפחד תמיד ואומר פן יקרני כך וכך ונבנה אפונה ממלת פן ואפונה בלע"ז דובי"טי:
פסוק יז:בעותיך. שם מן והמן נבעת: צמתתוני. אין טעם להרכבה הזאת והנכון בעיני כי כפלה בו הלמ"ד עם כינוי הרבים לחזק הענין כמו ירקרק שהוא ירוק שבירוקים כן צמתתוני ר"ל כרתו אותי כריתות רבות:
פסוק יח:סבוני. כמו שהמים סובבים בעולם כן ביעותיך סבבוני וכן הקיפו פירושו סיבבו וכפל הענין במלות שונות כמו שהוא במקומות רבים:
פסוק יט:הרחקת. כמו שפירשתי, כאילו מיודעי במקום חשך שלא אראה אותם: