א שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי׃ ב יְ֭הוָה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם־צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ׃ ג תָּב֣וֹא לְ֭פָנֶיךָ תְּפִלָּתִ֑י הַטֵּֽה־אָ֝זְנְךָ֗ לְרִנָּתִֽי׃ ד כִּֽי־שָֽׂבְעָ֣ה בְרָע֣וֹת נַפְשִׁ֑י וְחַיַּ֗י לִשְׁא֥וֹל הִגִּֽיעוּ׃ ה נֶ֭חְשַׁבְתִּי עִם־י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר הָ֝יִ֗יתִי כְּגֶ֣בֶר אֵֽין־אֱיָֽל׃ ו בַּמֵּתִ֗ים חָ֫פְשִׁ֥י כְּמ֤וֹ חֲלָלִ֨ים ׀ שֹׁ֥כְבֵי קֶ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר לֹ֣א זְכַרְתָּ֣ם ע֑וֹד וְ֝הֵ֗מָּה מִיָּדְךָ֥ נִגְזָֽרוּ׃ ז שַׁ֭תַּנִי בְּב֣וֹר תַּחְתִּיּ֑וֹת בְּ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים בִּמְצֹלֽוֹת׃ ח עָ֭לַי סָמְכָ֣ה חֲמָתֶ֑ךָ וְכָל־מִ֝שְׁבָּרֶ֗יךָ עִנִּ֥יתָ סֶּֽלָה׃ ט הִרְחַ֥קְתָּ מְיֻדָּעַ֗י מִ֫מֶּ֥נִּי שַׁתַּ֣נִי תוֹעֵב֣וֹת לָ֑מוֹ כָּ֝לֻ֗א וְלֹ֣א אֵצֵֽא׃ י עֵינִ֥י דָאֲבָ֗ה מִנִּ֫י עֹ֥נִי קְרָאתִ֣יךָ יְהוָ֣ה בְּכָל־י֑וֹם שִׁטַּ֖חְתִּי אֵלֶ֣יךָ כַפָּֽי׃ יא הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא אִם־רְ֝פָאִ֗ים יָק֤וּמוּ ׀ יוֹד֬וּךָ סֶּֽלָה׃ יב הַיְסֻפַּ֣ר בַּקֶּ֣בֶר חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בָּאֲבַדּֽוֹן׃ יג הֲיִוָּדַ֣ע בַּחֹ֣שֶׁךְ פִּלְאֶ֑ךָ וְ֝צִדְקָתְךָ֗ בְּאֶ֣רֶץ נְשִׁיָּֽה׃ יד וַאֲנִ֤י ׀ אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה שִׁוַּ֑עְתִּי וּ֝בַבֹּ֗קֶר תְּֽפִלָּתִ֥י תְקַדְּמֶֽךָּ׃ טו לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃ טז עָ֘נִ֤י אֲנִ֣י וְגֹוֵ֣עַ מִנֹּ֑עַר נָשָׂ֖אתִי אֵמֶ֣יךָ אָפֽוּנָה׃ יז עָ֭לַי עָבְר֣וּ חֲרוֹנֶ֑יךָ בִּ֝עוּתֶ֗יךָ צִמְּתוּתֻֽנִי׃ יח סַבּ֣וּנִי כַ֭מַּיִם כָּל־הַיּ֑וֹם הִקִּ֖יפוּ עָלַ֣י יָֽחַד׃ יט הִרְחַ֣קְתָּ מִ֭מֶּנִּי אֹהֵ֣ב וָרֵ֑עַ מְֽיֻדָּעַ֥י מַחְשָֽׁךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
שיר מזמור וגו׳. כבר ביארנו במלת מחלת שהוא כלי הניגון מעורר הדאגה והבכי והוא שאמ׳ לענות כלומ׳ להכאיב ולהרעיד השומעים וכן משכיל ר״ל מעורר הלבבות והוא יוצא ואמ׳ להימן עם אמרו לבני קרח אולי היה הימן זה מבני קרח ואמ׳ דרך כלל בני קרח ובפרט להימן וחברו דוד ונתנו להימן או איפשר שחברו הימן ונתנו לבני קרח לשורר, שהימן זה היה הימן הנזכר בדברי הימים (א׳ ב ו) והיה חכם גדול כאמרו הימן כלכל ודרדע בני מחול (מ״א ה יא) ומפני שהיה מבני זרח בן יהודה קוראו אזרחי כמו זרחי. וכוונת המזמור על צער זה הגלות הארוך
פסוק ב:
ומדבר בלשון יחיד על דרך כלל העם והוא שאמ׳ ה׳ א׳ ישועתי יום צעקתי וגו׳ והיום השלם הוא כ״ד שעות י״ב של יום וי״ב של לילה וחלק הלילה ממנו והוא עת הצעקה והתפלה שהוא פנוי מן הטרדות והעסקים
פסוק ג:
ואמ׳ היום שצעקתי בלילה תבוא לפניך תפלתי והטה אזנך לרנתי ר״ל לצעקתי
פסוק ד:
כי שבעה ברעות נפשי עד שאני קרוב למות
פסוק ה:
והוא ענין וחיי לשאול הגיעו כלומ׳ סמוך לשאול ונחשבתי עם יורדי בור לרוב הצרות ובור ר״ל הקבר כלומ׳ שנחשבתי כמת בין האומות והייתי ביניהם כגבר אין איל ר״ל כח.
פסוק ו:
ואמ׳ במתים חפשי כענין לא אשמע קול נוגש והוא חפשי מעבודת הגוף ומלכי האדמה. ונראה לי על מלת חפשי שהוא שם כלומ׳ זה הגלות קשה כמות כי במות יש צד חופש שאינם מרגישים בצרות וא״כ טוב לנו מותנו ביד ה׳ ונהיה כשאר החללים שוכבי קבר אשר לא זכרתם עוד ומלת עוד לפי הדרש כמו קודם ע״ד עוד היום גדול (ברא׳ כט) כלומ׳ שלא יפקד הגוף עד זמן התחיה ויהיה לגוף קצת חופש אף ברשעים עד הגיע עת הפקידה להקיצם אלה לחיים ואלה לחרפות לדראון עולם (דני׳ יב) וכן אם אנחנו פשענו טוב לנו להמיתנו כשאר כל הרשעים שמתו ונגזרו מידך שנגזרו מראות בטובך כענין נגרזתי מנגד עיניך (תה׳ לא כג) וכמו שהיד כנוי על הרעה כאמרו הנה יד ה׳ הויה (שמות ט) כן היא כנוי על הטובה. ומידך ר״ל מצד ענשך ויהיו חפשים עד עת הפקידה. או נפרש אשר לא זכרתם עוד לעולם על דעת האומרים שאין תחיה לרשעים וכבר נודע הדעת הראשון לחז״ל במשל החגר והסומא (סנהדרין צא.) ולא יעכבנו אמרם גדול יום הגשמים מיום תחיית המתים [שתחית המתים] לצדיקים ולא לרשעים (תענית ז.) שפי׳ לטובת הצדיקים ולא לטובת הרשעים כמו שביארנו בקצת חיבורינו וכוונת המאמר מ״מ אנחנו נבחר במות להשתחרר משעבוד אלו הצרות הגדולות.
פסוק ז:
ואתה א׳ שתני בגלות בבור תחתיות והוא משל על תכלית השפל ובמחשכים ובמצולות ר״ל מקומות עמוקים וחשוכים הכל משל על רוב הצרות. ומלת במצולות נקודה בחולם על הצד״י שלא כמנהג ובאו כמוה שתים ואחת מהם ירדו במצולות כמו אבן (שמות טו) והאחרת ואת רודפיהם השלכת במצולות (נחמי׳ ט יא) ובעל המסורה נתן בהם סימן נחתו רדפיא בחשוכה.
פסוק ח:
ואמר עלי סמכה חמתך כלומ׳ קרבה מלשון רבותי׳ סמוך לחשיכה. או פי׳ עלי כאדם הסמוך על חבירו סמכה חמתך כדרך כי חצי שדי עמדי (איוב ו ד). וי״מ מענין סבוב כמו סמך מלך בבל (יחזק׳ כד) וי״א שהוא כמו התחזקה כדרך סומך ה׳ לכל הנופלים (תה׳ קמה). ומלת וכל כמו ובכל משבריך כמו גלי הים ודמה הצרות בתכיפתם זו אחר זו לגלים והענין בכל משבריך עניתני סלה ר״ל בלא הפסק ובכל מיני הצרות. י״א כי עלי עומד במקום שנים וכל משבריך ענית עלי כלומ׳ הכנסת כאלו נשברים בו ונכנעים ועל כן נקראו הגלים משברי ים להשתברם וכן רבים ודמה מלחמת התולדת עם החולי למשברי הים הדכים.
פסוק ט:
הרחקת מיודעי פי׳ העמדתם בחזקת רחוקים ר״ל שכל אחד דיו בצרותיו ולא ישגיח על צרת חבירו וכן ענין שתני תועבות למו ר״ל כתועבות כלומ׳ העמדת אותם אצלי בחזקת רחוקים והעמדת אותי אצלם כמו מתועב ונמאס להם ומתוך כך אני בגלות כלוא ואיני יוצא ממנו. ובדרש פירשו מיודעי על שאר האומות כלומ׳ האומות שהייתי אז חשובה ומפורסמת ביניהם ועתה אני כתועבה להם.
פסוק י:
ואמ׳ עיני דאבה מני עוני והוא מלשון דאבון נפש ר״ל שנתמעטה מרוב העוני כמו שיאמרו תמיד על החולה שנכנסו עיניו מרוב חולשה ונופל בו לשון יגון ודאבון ע״ד איפת רזון זעומה (מיכה ו י) וכן בדברי רבותי׳ בהפך טפח שוחק (סוכה ז). שטחתי אליך כפי בתפלה ולא יועילני
פסוק יא:
ואמ׳ אם לא תעשה לנו נסים ונפלאות בעוד בחיים חיתנו מתי תעשה לנו פלא הלמתים תעשה פלא כלומ׳ אם הגוף מת לא ירגיש עד שיקום ויודה לך והוא אמרו אם רפאים יקומו ויודוך סלה
פסוק יב:
ולפי דרכי הדת אין זה כפירה לענין תחיית המתים כי הוא מדבר על צד טבעי או על הזמן שקודם התחיה והוא אמרו היסופר בקבר חסדך ואמונתך באבדון ומלת אמונתך רומז בדברים שאמונתם מצד הקבלה ואבדון שם כפול לקבר ששם כלה הגוף ואבד וכן חשך וארץ נשיה ר״ל מקום נשיה השכחה כלם רמז לקבר ושלש זה הענין כדרך הצועקים שכופלים ומשלשים. או איפשר שכלם רמז על גיהנם והם הם שקרויים מתים ואבדון וחשך ונשיה וקרא האומות כן כלומ׳ אם לנו שאנו עמך ונחלתך לא תראה נפלאותיך התעשה אותם למתים וליורדי בור ר״ל גיהנם
פסוק יד:
ואני אליך ה׳ שועתי אתה לבדך ולא לשום רופא זולתך כדרך בני אדם. וטעם תקדמך קודם שאעשה דבר וכל בקר ובקר תפלתי תקדמך
פסוק טו:
ולמה תזנח נפשי בגלות ותסתיר פניך ממני.
פסוק טז:
עני אני וגוע מנער ר״ל מימי נעורותי כלומ׳ שכל ימי מכאובים. ונשאתי אימיך בכל עת ר״ל שאני סובל פחדך לרוב יראתי על עוניי. ואפונה מגזרת פן על דרך ותהינו מגז׳ הן כלומ׳ אני דואג תמיד פן יקרני כך וכך ובלעז דופטי מפני שאני רואה תמיד שחרוניך עברו עלי
פסוק יז:
וביעותיך צמתותוני כלומ׳ כרתוני והתי״ו השניה והוא״ו נוספות כי היה ראוי לומר צמתוני ובא כן להפליג כמו יפיפית.
פסוק יח:
וכמו שהמים מקיפים את הארץ בטבע כן יקיפוני יחד חרוניך וביעותיך
פסוק יט:
והרחקת ממני אוהב ורע והוא כמו שפירשנו למעלה בהרחקת. ואמרו הנה מיודעי מחשך פי׳ כאלו מיודעי במקום חשך שלא אראם ולא אדעם או למיודעי מחשך אני והטעם שחשך תארי מן החולי.