א שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי׃ ב יְ֭הוָה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם־צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ׃ ג תָּב֣וֹא לְ֭פָנֶיךָ תְּפִלָּתִ֑י הַטֵּֽה־אָ֝זְנְךָ֗ לְרִנָּתִֽי׃ ד כִּֽי־שָֽׂבְעָ֣ה בְרָע֣וֹת נַפְשִׁ֑י וְחַיַּ֗י לִשְׁא֥וֹל הִגִּֽיעוּ׃ ה נֶ֭חְשַׁבְתִּי עִם־י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר הָ֝יִ֗יתִי כְּגֶ֣בֶר אֵֽין־אֱיָֽל׃ ו בַּמֵּתִ֗ים חָ֫פְשִׁ֥י כְּמ֤וֹ חֲלָלִ֨ים ׀ שֹׁ֥כְבֵי קֶ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר לֹ֣א זְכַרְתָּ֣ם ע֑וֹד וְ֝הֵ֗מָּה מִיָּדְךָ֥ נִגְזָֽרוּ׃ ז שַׁ֭תַּנִי בְּב֣וֹר תַּחְתִּיּ֑וֹת בְּ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים בִּמְצֹלֽוֹת׃ ח עָ֭לַי סָמְכָ֣ה חֲמָתֶ֑ךָ וְכָל־מִ֝שְׁבָּרֶ֗יךָ עִנִּ֥יתָ סֶּֽלָה׃ ט הִרְחַ֥קְתָּ מְיֻדָּעַ֗י מִ֫מֶּ֥נִּי שַׁתַּ֣נִי תוֹעֵב֣וֹת לָ֑מוֹ כָּ֝לֻ֗א וְלֹ֣א אֵצֵֽא׃ י עֵינִ֥י דָאֲבָ֗ה מִנִּ֫י עֹ֥נִי קְרָאתִ֣יךָ יְהוָ֣ה בְּכָל־י֑וֹם שִׁטַּ֖חְתִּי אֵלֶ֣יךָ כַפָּֽי׃ יא הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא אִם־רְ֝פָאִ֗ים יָק֤וּמוּ ׀ יוֹד֬וּךָ סֶּֽלָה׃ יב הַיְסֻפַּ֣ר בַּקֶּ֣בֶר חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ בָּאֲבַדּֽוֹן׃ יג הֲיִוָּדַ֣ע בַּחֹ֣שֶׁךְ פִּלְאֶ֑ךָ וְ֝צִדְקָתְךָ֗ בְּאֶ֣רֶץ נְשִׁיָּֽה׃ יד וַאֲנִ֤י ׀ אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה שִׁוַּ֑עְתִּי וּ֝בַבֹּ֗קֶר תְּֽפִלָּתִ֥י תְקַדְּמֶֽךָּ׃ טו לָמָ֣ה יְ֭הוָה תִּזְנַ֣ח נַפְשִׁ֑י תַּסְתִּ֖יר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי׃ טז עָ֘נִ֤י אֲנִ֣י וְגֹוֵ֣עַ מִנֹּ֑עַר נָשָׂ֖אתִי אֵמֶ֣יךָ אָפֽוּנָה׃ יז עָ֭לַי עָבְר֣וּ חֲרוֹנֶ֑יךָ בִּ֝עוּתֶ֗יךָ צִמְּתוּתֻֽנִי׃ יח סַבּ֣וּנִי כַ֭מַּיִם כָּל־הַיּ֑וֹם הִקִּ֖יפוּ עָלַ֣י יָֽחַד׃ יט הִרְחַ֣קְתָּ מִ֭מֶּנִּי אֹהֵ֣ב וָרֵ֑עַ מְֽיֻדָּעַ֥י מַחְשָֽׁךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח, לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המנגנים עַל מָחֲלַת, שם כלי שיר או מנגינה, לְעַנּוֹת, אולי שיר הכולל מענה, מעין פזמון חוזר של קבוצה אחרת, כמצוי בדברי קינה, מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי, אולי אחד מבני קורח, שהיה ממשוררי המקדש בזמן דוד המלך; וייתכן שהיה מצאצאי זרח ('אזרחי') שמיהודה.
פסוק ב:
ה' אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי, ביוֹם צָעַקְתִּי אליך, ואף בַלַּיְלָה אני זועק נֶגְדֶּךָ, מולך.
פסוק ג:
תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי, הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי, נעימת תפילתי.
פסוק ד:
כִּי שָׂבְעָה, התמלאה בְרָעוֹת נַפְשִׁי, וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ. חיי סמוכים למוות עד כדי נגיעה בו,
פסוק ה:
ועד כדי כך שבעיני אחרים כבר נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, כמי שכבר מת ונקבר. הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל, חסר כוח. אין לי כוח לשאת את מצוקתי, ואני מחוסל ואבוד.
פסוק ו:
אני נחשב בַּמֵּתִים, כאחד המתים – חָפְשִׁי מכל שעבוד ומכל קשר עם ענייני העולם. אני כְּמוֹ חֲלָלִים, הרוגים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם, אינך עוסק בהם עוֹד, וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ, נכרתו.
פסוק ז:
שַׁתַּנִי, שמת אותי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת, בְּמַחֲשַׁכִּים שבִּמְצֹלוֹת, קבור בעומק האדמה.
פסוק ח:
עָלַי סָמְכָה, נשענה חֲמָתֶךָ, כל משקל הכעס האלוקי רובץ עלי, וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ עלי עִנִּיתָ, כאילו כל גלי זעמך מופנים ליעד אחד – לענות אותי ולהתנפץ עלי. סֶּלָה.
פסוק ט:
הִרְחַקְתָּ את מְיֻדָּעַי, מכרַי מִמֶּנִּי. שַׁתַּנִי, שמת אותי תוֹעֵבוֹת, מתועב לָמוֹ, בעיניהם, כָּלֻאוְלֹא אֵצֵא.
פסוק י:
עֵינִי דָאֲבָה, כאבה וסבלה מִנִּי עֹנִי, מעינוי, מדחק. קְרָאתִיךָ, ה', בְּכָל יוֹם, שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי, ואיני מוצא תשובה.
פסוק יא:
מאחר שאני רואה את עצמי כמי שכבר מת ואין לו עוד קיום, לפעמים אני תוהה: האם לַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא?! והלוא הם כבר מתו. האִם רְפָאִים, שוכני השאול יָקוּמוּ ויוֹדוּךָ?! לכאורה הם מעבר לכל תקווה. סֶּלָה.
פסוק יב:
הַאם יְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ, ואֱמוּנָתְךָ תסופר בָּאֲבַדּוֹן?!
פסוק יג:
הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ, בעולם המתים פִּלְאֶךָ?! וְהאם תתגלה צִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה, שִׁכחה, מחוזו של המוות?!
פסוק יד:
ואף שאני נמצא במקום כזה, אֲנִי עדיין אֵלֶיךָ, ה', שִׁוַּעְתִּי, מתחנן, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ. אני הראשון שמתפלל בהשכמת הבוקר. וזו תפילתי:
פסוק טו:
לָמָה, ה', תִּזְנַח, אתה עוזב את נַפְשִׁי?! למה תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי?!
פסוק טז:
עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ, דועך וכלה מִנֹּעַר, מנעורי. ייסורי אינם חדשים לי, הם מלווים אותי כל ימי חיי. נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ, מושאי פחדי, ייסוריך המאיימים, אָפוּנָה, אליהם אני שם לב, כי הם מקיפים אותי מכל עבר.
פסוק יז:
עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ, כעסיך, בִּעוּתֶיךָ, הפחדים הגדולים שאתה מביא עלי צִמְּתֻתוּנִי, משתקים אותי.
פסוק יח:
כל אלה סַבּוּנִי, סובבו אותי כַמַּיִם הרבים המבקשים להטביעני כָּל הַיּוֹם, הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד כל הצרות והפורענויות,
פסוק יט:
ואין לי עוזר, כי הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי כל אֹהֵב וָרֵעַ, חבר, ומְיֻדָּעַי נעלמו כביכול במַחְשָׁךְ, באפלה.