פסוק א:למנצח על הגתית לאסף כבר ביארנו במזמור שמיני שהגתית הוא כלי ניגון ופירשנו טעם הקראו כן וכוונת זה המזמור לזמר בו בראש השנה והזכיר בו ענין יציאת מצרים שכל המועדות סובבות
פסוק ב:וכבר ידעת שאע״פ שלא נגאלו ישר׳ ממצרים עד ניסן מ״מ בר״ה בטלה עבודה מהם ועל זה אמ׳ הרנינו וגו׳ ר״ל שתעירו את הכל לרנן לא׳ כשהוא עוזנו ומבצרנו ר״ל שהראה כחו וגבורתו במצרים בשבילנו והריעו על שם תקיעת השופר או נאמ׳ הריעו לסבת החירות שהחל בו.
פסוק ג:ותנו תוף כלומ׳ הזמינו מלשון הבה ונבל הוא מין כמיני הניגון.
פסוק ד:ובחדש פי׳ ביום החדש שבו תתחדש הלבנה והוא יום ראשון של תשרי ובכסא כמו במועד או הוא מלשון תכוסו על השה (שמות יב) ור״ל באותו חדש שהוא חשבון לחג הסכות שהוא נקרא חג סתם ליום חגנו הוא ראש השנה.
פסוק ה:כי חק לישר׳ הוא משפט לא׳ יעקב כי בזה החדש משפט השם בזה העולם. כי חק הוא שנצטוה בתורה ומשפט לאלהי יעקב אע״פ שאין המצוה טעמה נגלית לעם והיא אצלם חק, אצל השם הוא משפט כלומ׳ שכל מצותיו נמשכות אחר החכמה והיושר והמשפט.
פסוק ו:ורמז במלת עדות למצות שהאמנתם מצד הקבלה על הדרך שביארנו בעדות ה׳ נאמנה (מזמ׳ יט). ביהוסף נאמ׳ על כלל כל ישר׳ וכ״ש שבזמן יציאת מצרים היו ראויים להקרא על שמו להיות הוא אז היסוד והעיקר ואמ׳ שהוא שם בישר׳ המצוה הזאת והחק הזה להיות בידם כשאר המצוות הנכללות במלת עדות כאשר נקבעה האמונה הזאת בידם בצאת האל על ארץ מצרים ושנותו בהם הטבעים מדרך מופת עד שיאמר כל חכם לב שפת לא ידעתי אשמע ר״ל שמה שלא נודע לי בעיון שמעתיו וקימתיו והאמנתיו מצד הקבלה.
פסוק ז:וחזר לדברי האל ואמ׳ הסירותי מסבל שכמו ר״ל מפרך השעבוד כפיו מדוד תעבורנה ר״ל מעשיית הדוד ולקח מלאכת הדוד כי אע״פ שלא נכתבה להם רק מלאכת הלבנים כל מלאכת חומר היו עושים כדכתיב בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א) ויש לפרש מעבודת עבדות לבשל קדרה לרבם.
פסוק ח:ואמ׳ בצרה קראת ר״ל כשהיית במצרים ואחלצך ממנה. ומלת אענך עתיד במקום עבר כלומ׳ עניתיך בסתר רעם כלומ׳ שכפלתי הנפלאות שלא לקו ישר׳ עמהם בשום [דבר] בקצתם וממקנה ישר׳ לא מת אחד (שם ט ו) ולכל ב״י היה אור במושבותם (שם י כג) וקראה רעם ואמ׳ שהוא ענה אותם להוציאנו משם בשמירת כל הזיק ועם היותו אלינו מחסה ומסתור מזרם וממטר המכה וצערה, אתה לא שלמת לי גמול אבל בחנתיך על מי מריבה שהתעוררת בתלונה וריב עם נביאי על המים ולכן מנע רגלך מנתיב רשע. ואבחנך בקמץ החי״ת וקצת מדקדקים קוראים אותו בקמץ חטף כמו אצרך בבטן (ירמ׳ א).
פסוק ט:ואמ׳ אח״כ שמע עמי ואעידה בך והוא לשון התראה וישר׳ אם תשמע לי ר״ל אם תאבה לקבל עצתי והראשון שמיעת האזן והשני קבלת דברים
פסוק י:וצוהו בהשמר מע״ז שהכופר בה כמודה בכל התורה כולה, ורבותי׳ דרשוהו על כלל כל העבירות שירחק מהם והוא אמרם בך בגופך איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע.
פסוק יא:ואמ׳ אנכי ה׳ אלהיך רמז לו על האמנת מציאותו ואחדותו ואמ׳ המעלך מארץ מצרים רמז על אמונת ההשגחה וגמול ועונש גם בשנוי הטבעים הנמשכות אחר אמונת החדוש וענין הרחב פיך ואמלאהו ר״ל שתכין עצמך ללמוד ולידע ויבוא עליך על זה עזר אלהי ע״ד בא לטהר מסייעין אותו וזהו ואמלאהו. או נפרש שאם תעשה כן הרחב פיך לשאול מה שתרצה ואמלאהו שאפיק רצונך בכל והראשון עיקר.
פסוק יב:ואמ׳ אח״כ שאחר שהתרה אותם בכך והיה כראוי להאמין בו לא עשו כן והוא אמרו ולא שמע עמי לקולי ולכן שלחתיו
פסוק יג:בשרירות לבם הרע. בשרירות בחוזק מענין שריר וקיים או הוא כתרגום בהרהור לבהון או הוא מענין אשורינו או ר״ל בפשעם. ילכו במועצותיהם כלומ׳ סלקתי תוכחתי מהם ילכו על פי עצתם ויראו מה אחריתם והוא נבואה על הגלות ואמ׳ ואשלחהו לשון יחיד ולבם לשון רבים כי כן דרך כשידבר על הכנסיא ידבר פעם לשון יחיד פעם לשון רבים כמו שכתבנו.
פסוק יד:ובא אח״כ להעיר לבבם שאע״פ שנשתלחו בפשעם לא יתיאשו מן הגאולה אבל עדיין יש תקוה לישר׳ על זאת והוא אמרו לו עמי שומע לי וכו׳
פסוק טו:כמעט ר״ל במיעוט זמן אויביהם אכניע ואשיב ידי עליהם ואע״פ שעדיין לא היתה ידו עליהם עד שיבוא כראוי לומר ואשיב פירושו שאכניעם ואשיב ידי עליהם פעם אחר פעם. ואות הכף שבמלת כמעט היא כף האמתית כמו השבעה לי כיום (ברא׳ כה לג) כהיום תמצאון אותו (ש״א ט יג) ואיננו [כמו] כמעט כסדום היינו (ישעי׳ א).
פסוק טז:ואמ׳ משנאי ה׳ יכחשו לו ר״ל לישר׳ כלומר שמרוב פחדם בראותם הכנעת עצמם והתרוממות ישר׳ יכחשו ויכפרו שלא הרעו להם אבל שכבדום בגלות והיטיבו להם כפי יכלתם. ויהי עתם לעולם ר״ל בלא הפסק שלא יגלו עוד בגוים.
פסוק יז:ומלת ויאכילהו עבר במקום עתיד כלומ׳ והוא יאכילהו וישביעהו חלב חטה והוא משל על רוב הטובה ובחירתה וכן ומצור דבש אשביעך ואמ׳ ויאכילהו כמדבר על נסתר אשביעהו כמדבר בעדו כי כן דרך הנבואה לדבר פעם כאלו הנביא ופעם כאלו האל ידבר.
