א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ ב הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ ג שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ ד תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ ה כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ ו עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ ז הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ ח בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ ט שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ י לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ יא אָנֹכִ֨י ׀ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ יב וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ יג וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם׃ יד ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ טו כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ טז מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הוָה יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ יז וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חומת אנך

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ד:
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. בכס"ה גימטריא אני ה' דבמקום אלהים מדת הדין הוסיף אחד ונעשה אני ה' מדת רחמים על דרך שכתב הרב ש"ך עה"ת כי זה היתה גאולת מצרים דבמקום אלהים מדת הדין הוסיף אחד ונעשה אני ה' רחמים וזש"ה וזה לך האות עש"ב:
פסוק ו:
עדות ביהוסף שמו וכו'. אפשר לרמוז דיוסף הצדיק הפליא לעשות במה שעמד בנסיון מופלא מאד אשר הסט"א נתלבשה באשת פוטיפר והשתדלו מאד להחטיאו והמקום מקום מסוכן מאוד ערות הארץ וצדיק עוב"ד בצדקו עלה בכב"ש וכבש יצרו ובזה הכניע לפ' וז"ש עדו"ת גימטריא ת"ף כמספר לילית לרמוז שהכניעה ודבק בשכינה ונתוסף ה' בשמו ונקרא יהוסף כי יוסף הוא יסוד גימטריא ששה הויו"ת כנגד חג"ת נה"י כי יסוד נקרא כל שכולל כלם ונתוסף ה' כנגד מלכות לחבר את האהל להיות אחד. בצאתו על ארץ מצרים שהיא סט"א ערות הארץ ובריש גלי נתעלה על ארץ מצרים. ובזכות זה שפת לא ידעתי אשמע והרמז שפ"ת שהכניע יצ"ר גימטריא ש' ולילית גימטריא פת והוא שפת ולזה שפת לא ידעתי אשמע בכח השכינה הנקראת שפ"ה גימטריא שכינה ובזכות שדבק בה למד ע' לשון עלי עין שלא הסתכל בנשים ולא פגם לשון גימטריא שכינ"ה:
פסוק יב:
ולא שמע עמי לקולי וכו'. אפשר במ"ש רז"ל שאם היו ישראל שומעים מהקב"ה לא היה שולט בהם יצה"ר אך הם אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' ואמר ה' מי יתן והיה לבבם זה וכו' וז"ש ולא שמע עמי לקולי דייקא שלא שמעו ממני. וישראל לא אבה לי שהי"ל לחשוב דכיון דאני המדבר אני נותן בהם כח שיהיו שומעים. וזה גרם ואשלחהו בשרירות לבם דחזר להם היצה"ר. לו עמי שומע לי הכל לא היה יצה"ר ובודאי ישראל בדרכי יהלכו ואז גם א"ה יהיו בטלים כמע"ט אויביהם אכניע וכו':