פסוק ב:נודע. אז בעת מפלת סנחריב יהיה אלהים נודע ומפורסם ביהודה:
פסוק ב:בישראל. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ג:ויהי בשלם. אז ידעו הכל אשר סוכו ומדורו של המקום הוא בציון ובירושלים:
פסוק ד:שמה. סביבות ירושלים שבר וביטל להב ברזילי חצי הקשת:
פסוק ד:מגן וחרב. גם שבר מגן וחרב ואת המלחמה עד עולם מבלי תקומה:
פסוק ה:נאור אתה. אתה הוא המנהיר והמצהיל ויותר חזק מההרים אשר בהם חיות הטורפים והוא משל על חיל סנחריב:
פסוק ו:אשתוללו. חיל סנחריב שהיו אבירי לב למלחמה נעשו שוטים לבלי דעת לערוך מלחמת ונרדמו בשינה וכל אנשי החיל לא מצאו ידיהם לערוך מלחמה והוא ענין מליצה לומר שכולם נפלו פגרים מתים:
פסוק ז:מגערתך. שגערת בחיל סנחריב נרדם ונשתקע בשינה הרכב והסוס:
פסוק ח:ומי יעמוד. מי יוכל להתקיים:
פסוק ח:מאז אפך. משעה שחרה אפך משא״כ מחרון אף ב״ו שלפעמים תשש כחו:
פסוק ט:משמים. כאשר השמעת מן השמים דין משפט סנחריב אז כל יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם:
פסוק י:בקום. בעת קום אלהים לעשות משפט סיבה היא להושיע כל ענוי ארץ לעולם כי בזה יפחדו מלהרע להם:
פסוק יא:חמת אדם. החמה היא המביא ההודאה לה׳ כי סוף הדבר אשר יענשו:
פסוק יא:שארית חמות. ובעבור זאת תחגור מסביב לאסור ולקשור שארית החמה ר״ל לא יכעסו עוד מעתה:
פסוק יב:נדרו. אתם בני ישראל נדרו נדרים ושלמו אותם לה׳:
פסוק יב:כל סביביו. העובדי כוכבים היושבים סביבות ירושלים בשומעם מפלת סנחרב יביאו מנחה בעבור המורא של ה׳ ופחד גאונו:
פסוק יג:יבצור. כי כאשר ימניע הגאוה והכעס של המושלים אז הוא נורא ומאויים למלכי ארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם: