על מגיפת חיל סנחריב
הפרק מדבר על מגיפת חיל סנחריב; ראייה לדבר, לשונו בפסוקים ג'-ד', "וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן: שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי-קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה"; לא מצינו מחנה אויב ניגף לפני שערי ירושלים אלא זה של סנחריב לבד. עוד סימן לדבר: לשונו בפסוק י"ג: "יִ֭בְצֹר ר֣וּחַ נְגִידִ֑ים"; תואר "נגיד" לא מצינו במקום אחר בתהילים, ולא מצינו שהכתוב נותן תואר "נגיד" למפקדי צבא מלחמה כי אם בסיפור על דבר מגיפת חיי סנחריב, שכן כתוב שם: "וַיִּשְׁלַ֤ח ה' מַלְאָ֔ךְ וַיַּכְחֵ֞ד כָּל-גִּבּ֥וֹר חַ֙יִל֙ וְנָגִ֣יד וְשָׂ֔ר בְּמַחֲנֵ֖ה מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר"(דברי הימים ב לב כא).
נוֹדָ֣ע בִּֽיהוּדָ֣ה אֱ-לֹהִ֑ים בְּ֝יִשְׂרָאֵ֗ל גָּד֥וֹל שְׁמֽוֹ:
(תהילים עו ב)
צא וראה כי ישעיהו לאותו נושא עצמו, לתיאור השפעת הנס על פרסום כבוד ה' בעולם, משתמש בלשונות מקבילים: "מוּדַ֥עַת זֹ֖את בְּכָל-הָאָֽרֶץ"(ישעיה יב ה) שם, מקביל אל "נוֹדָ֣ע בִּֽיהוּדָ֣ה אֱ-לֹהִ֑ים" פה, "כִּֽי-גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל"(ישעיה יב ו) שם, אל "בְּ֝יִשְׂרָאֵ֗ל גָּד֥וֹל שְׁמֽוֹ" פה.
וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן: שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי-קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה:
(תהילים עו ג-ד)
שני הפסוקים מקושרים יחד על הכוונה: כי ירושלים ניצולה בזכות המקדש שבתוכה, מה שמתאים לפי דברינו אל דבר ישעיהו בשם ה' לאמר: "וְגַנּוֹתִ֛י עַל-הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י..."(ישעיה לז לה), כי כוונת "לְמַֽעֲנִ֔י" היא: למען מקום שכינתי - שהוא בעיר הזאת, בירושלים.
נָ֭אוֹר אַתָּ֥ה אַדִּ֗יר מֵֽהַרְרֵי-טָֽרֶף:
(תהילים עו ה)
"נָ֭אוֹר" - תואר, על משקל 'רחוק', מהפועל נִאוּר, שהוראתו השחתה וחבלה (ר' אברהם אבן עזרא בשם מפרשים).
בין "מֵֽהַרְרֵי" ו-"טָֽרֶף" חסרה, לתפארת המליצה, המילה "חייתו", כאילו היה כתוב: 'אַדִּ֗יר מֵֽהַרְרֵי חייתו טָֽרֶף', על דרך "מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים"(שיר-השירים ד ח).
אֶשְׁתּוֹלְל֨וּ אַבִּ֣ירֵי לֵ֭ב נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם וְלֹא-מָצְא֖וּ כָל-אַנְשֵׁי-חַ֣יִל יְדֵיהֶֽם:
(תהילים עו ו)
"נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם" - יען כי מגיפת סנחריב הייתה בלילה, לכן הוא שואל מבטאים ממידת הלילה, וזה גם טעם המבטא בפסוק הסמוך: "נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס".
מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס:
(תהילים עו ז)
כבר כתבתי בפירושי לישעיהו, והוכחתי מהכתובים שם (ישעיה כט,ל,לג), כי מחנה אשור נפגע על ידי ברקים שהיו נלווים מרעמים, ועל אלה הוא מרמז במבטאו - "מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ". ומה יפה מליצה זו, שבאה לחזק רושם הפלא, כי מגערה "נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס", הפך טבע הגערה להיות עורר נרדמים!
מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ דִּ֑ין אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה וְשָׁקָֽטָה:
(תהילים עו ט)
"מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ" - שוב רמז על הרעמים.
"אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה" - מפני קול הרעמים.
"וְשָׁקָֽטָה" - אחרי הוכחה כי הברקים שקדמו לרעמים כבר פגעו במחנה סנחריב.
כִּֽי-חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת תַּחְגֹּֽר:
(תהילים עו יא)
בדברי הימים מסופר לאמר:
וַיִּשְׁלַ֤ח ה' מַלְאָ֔ךְ וַיַּכְחֵ֞ד כָּל-גִּבּ֥וֹר חַ֙יִל֙ וְנָגִ֣יד וְשָׂ֔ר בְּמַחֲנֵ֖ה מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיָּשָׁב֩ בְּבֹ֨שֶׁת פָּנִ֜ים לְאַרְצ֗וֹ וַיָּבֹא֙ בֵּ֣ית אֱ-לֹהָ֔יו וּמִֽיצִיאֵ֣י מֵעָ֔יו שָׁ֖ם הִפִּילֻ֥הוּ בֶחָֽרֶב: וַיּוֹשַׁע֩ ה' אֶת-יְחִזְקִיָּ֜הוּ וְאֵ֣ת יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם מִיַּ֛ד סַנְחֵרִ֥יב מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֖וּר וּמִיַּד-כֹּ֑ל וַֽיְנַהֲלֵ֖ם מִסָּבִֽיב: וְ֠רַבִּים מְבִיאִ֨ים מִנְחָ֤ה לה' לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וּמִ֨גְדָּנ֔וֹת לִֽיחִזְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּנַּשֵּׂ֛א לְעֵינֵ֥י כָל-הַגּוֹיִ֖ם מֵאַֽחֲרֵי-כֵֽן.
(דברי הימים ב לב כא-כג)
קיצו הטרגי של סנחריב אחרי שובו ממצור ירושלים לארצו הוא בעיני המשורר בבחינת "שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת" שנתכה על סנחריב מאת ה'. כאילו ה' חגר שם בארץ אשור נגדו שְׁאֵרִ֖ית חמתו עליו, מה שגרם, לפי מליצת המשורר, כִּֽי-חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ, רצה לומר: שאפילו החמה של העמים שונאי ה' תשנה מידתה מרע לטוב להודות לה' על נפלאותיו, ברמז על המובא בדברי הימים כי " וְ֠רַבִּים מְבִיאִ֨ים מִנְחָ֤ה לַי-הוָה֙... וַיִּנַּשֵּׂ֛א לְעֵינֵ֥י כָל־הַגּוֹיִ֖ם מֵאַֽחֲרֵי־כֵֽן׃"; וענין הפסוק הוא לפי זה: "כִּֽי-חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ" כאשר "שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת תַּחְגֹּֽר".