א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר׃ ב נוֹדָ֣ע בִּֽיהוּדָ֣ה אֱלֹהִ֑ים בְּ֝יִשְׂרָאֵ֗ל גָּד֥וֹל שְׁמֽוֹ׃ ג וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן׃ ד שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי־קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה׃ ה נָ֭אוֹר אַתָּ֥ה אַדִּ֗יר מֵֽהַרְרֵי־טָֽרֶף׃ ו אֶשְׁתּוֹלְל֨וּ ׀ אַבִּ֣ירֵי לֵ֭ב נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם וְלֹא־מָצְא֖וּ כָל־אַנְשֵׁי־חַ֣יִל יְדֵיהֶֽם׃ ז מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס׃ ח אַתָּ֤ה ׀ נ֥וֹרָא אַ֗תָּה וּמִֽי־יַעֲמֹ֥ד לְפָנֶ֗יךָ מֵאָ֥ז אַפֶּֽךָ׃ ט מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ דִּ֑ין אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה וְשָׁקָֽטָה׃ י בְּקוּם־לַמִּשְׁפָּ֥ט אֱלֹהִ֑ים לְהוֹשִׁ֖יעַ כָּל־עַנְוֵי־אֶ֣רֶץ סֶֽלָה׃ יא כִּֽי־חֲמַ֣ת אָדָ֣ם תּוֹדֶ֑ךָּ שְׁאֵרִ֖ית חֵמֹ֣ת תַּחְגֹּֽר׃ יב נִֽדֲר֣וּ וְשַׁלְּמוּ֮ לַיהוָ֪ה אֱ‍ֽלֹהֵ֫יכֶ֥ם כָּל־סְבִיבָ֑יו יוֹבִ֥ילוּ שַׁ֝֗י לַמּוֹרָֽא׃ יג יִ֭בְצֹר ר֣וּחַ נְגִידִ֑ים נ֝וֹרָ֗א לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר.
פסוק ב:
נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. וֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.
פסוק ג:
וַיְהִי בְשָׁלֵם, ירושלים סוּכּוֹ, סוכתו, משכנו של אלוקים, וּמְעוֹנָתוֹ, וביתו בְצִיּוֹן.
פסוק ד:
שָׁמָּה – ליד העיר הזאת שִׁבַּר רִשְׁפֵי, ניצוצות, כלומר חצי קָשֶׁת, שם שיבר מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה. סֶלָה.
פסוק ה:
נָאוֹר, מלא אורה, כביכול, אַתָּה; אַדִּיר יותר מֵהַרְרֵי טָרֶף, הרים גבוהים ומאיימים שבהם מצויות חיות טרף.
פסוק ו:
אֶשְׁתּוֹלְלוּ, השתוללו, התנהגו בטירוף הדעת האויבים אַבִּירֵי הלֵב, שלבם חזק וגאה, או שנָמוּ שְׁנָתָם ולא ראו את הפורענות שבאה עליהם, וְאז לֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל את יְדֵיהֶם, רפו ונבוכו כי המפלה הגיעה אליהם בהפתעה.
פסוק ז:
מִגַּעֲרָתְךָ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, נִרְדָּם כל המחנה, וְגם רֶכֶב וָסוּס, שגם אם הם ערים, אין בכוחם לעשות דבר.
פסוק ח:
אַתָּהנוֹרָא אַתָּה, וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז גילית את אַפֶּךָ, כעסך?!
פסוק ט:
מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין, אֶרֶץ יָרְאָה, פחדה מפניך, וְאז היא שָׁקטָה, כי בכוחך השמדת את האויבים,
פסוק י:
בְּקוּם, כאשר קם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ. סֶלָה.
פסוק יא:
כִּי חֲמַת אָדָם, אנשים שהיו מלאי חמה, בשעה שהם מגלים שאינם יכולים לעשות כרצונם – תּוֹדֶךָּ, הם נכנעים ומודים לך על הצלתם. שְׁאֵרִית חֵמֹת, את מה שנשאר מחמת-אדם זו תַּחְגֹּר, תקשור, ותבטא אותה רק לפי רצונך; תחגור אותם עליהם כאות הכנעה; או: אנשים מלאי חֵמה ייכנעו ויודו לך כאשר תחגור חֵמה להינקם מאויביך.
פסוק יב:
המשורר מסיים בקריאה לכול: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ את נדריכם לַה' אֱלֹהֵיכֶם כתודה על הישועה שעשה לכם. מכָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי, מתנה, לַמּוֹרָא, לאלוקים הנורא.
פסוק יג:
יִבְצֹר, יחתוך רוּחַ נְגִידִים, שרים ומושלים, ויאמרו הכול כי הוא נוֹרָא לְמַלְכֵי, אימתו נופלת גם על מלכי אָרֶץ.