פסוק א:למנצח בנגינות - על נגינות שונות, או נועם פיוט תחלתו כן.
פסוק ב:נודע - כדרך: כי נודע דוד לכל.
פסוק ב:וטעם ביהודה – שהם יושבי ירושלם.
פסוק ג:ויהי בשלם - היא ירושלם אולי נקראה כן, כי היא שלימה כנגד שער השמים, או שהיא ראויה להיות בשלום, או קראוה כן על דרך תפלה, כדרך: שאלו שלום ירושלם.
פסוק ד:שמה - א"ר משה: כי זה המזמור נאמר על מלחמת אויב שצר על ירושלם ונחלש ודימה החצים לרשפים וכניצוצים שהם עפים.
פסוק ד:ושבר - ישרת בעבור אחר ושבר מגן וחרב וכלי מלחמה באמת.
פסוק ה:נאור - אין דבר נראה שהוא נכבד שאיננו גוף והוא עצם דבר, רק האור לבדו.
פסוק ה:ומלת נאור – כמו נכון והנה זה כנגד הכבוד ואדיר, כמו: אדיר במרום ה'.
פסוק ה:וטעם מהררי טרף – שלא יוכל אדם לעלות שם. א"ר משה הכהן: אם הצר שנפחד ממנו ישגב בהרים, שמשם ירדו החיות לא ינצל. ואין טעם בדבריו. גם מפרשים אמרו: כי נאור מגזרת נאר מקדשו, כמו משחית, והנו"ן שרש. והנה שם התואר כמו קרוב ורחוק, אך הוא פועל יוצא, כמו: ושבח אני.
פסוק ו:אשתוללו - האל"ף תחת ה"א התפעל כמו אתחבר, ויחסר בי"ת ממלת שנתם.
פסוק ז:מגערתך - טעם אלהי יעקב, כאשר הזכיר בתחלה: בישראל גדול שמו.
פסוק ז:וטעם נרדם – כל אחד מאנשי חיל הנזכרים בפסוק ראשון, והוא הוא נרדם כל איש חיל ורכב וסוס.
פסוק ח:אתה - הטעם אתה לבדך נורא והיה האחד מספיק וכמוהו: ה' מעון אתה היית לנו, כי היה מספיק ה' מעון היית לנו, ומאז כמו מאז הפקיד אותו.
פסוק ט:משמים - כי כל הגזרות באות משמים. וטעם השמעת כאשר ישמעו כל יושבי הארץ שישבת לכסא ודנת באמת, אז יראו הנשארים ממך וישקוט כל אחד במקומו ולא יבואו לעיר קדשך להלחם עליה.
פסוק ט:ויש אומרים: כי טעם ארץ יראה – הרשעים.
פסוק י:בקום - זה הפסוק דבק, עם הבא אחריו. אמר ר' משה: כן פירוש הפסוק כאשר תעשה דין בבעלי החמות, תודה לך כל חמת אדם. והטעם כל אדם בחמתו ירא ממך. ולפי דעתי: כאשר תודה לך חמת אדם והם הצרים על ירושלם, אז שארית חמות תחגור ותקשור ותהיינה ברשותך, להתיר מהם כפי חפצך.
פסוק יב:נדרו - יתכן שאמרו כן אנשי ירושלם בעת צרתם, או כאשר תחגור שארית חמות יאמרו אלה לאלה נדרו ושלמו.
פסוק יב:למורא - בעבור המורא. ורבי משה אמר: כי הוא תאר, כמו הוא מוראכם.
פסוק יג:יבצור - דרך משל כטעם יכרות מגזרת בציר וזה דבק כי כל סביבות ירושלם יובילו שי בראותם, כי השם יבצור רוח נגידים, שהוא נורא למלכי ארץ, כמו: על כל מלכי ארץ.