א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃ ב וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט נטוי (נָטָ֣יוּ) רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן שפכה (שֻׁפְּכ֥וּ) אֲשֻׁרָֽי׃ ג כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃ ד כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃ ה בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃ ו לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף־שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃ ז יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃ ח יָמִ֤יקוּ ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃ ט שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃ י לָכֵ֤ן ׀ ישיב (יָשׁ֣וּב) עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃ יא וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃ יב הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃ יג אַךְ־רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי׃ יד וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל־הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים׃ טו אִם־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃ טז וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל היא (ה֣וּא) בְעֵינָֽי׃ יז עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃ יח אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃ יט אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃ כ כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָי בָּעִ֤יר ׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃ כא כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃ כב וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃ כג וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃ כד בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃ כה מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃ כו כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃ כז כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃ כח וַאֲנִ֤י ׀ קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב שַׁתִּ֤י ׀ בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
אך טוב וגו׳‎. ר״‎ל הן השכלתי לדעת שהאלהים הוא אך טוב לישראל ולברי לבב שבהם ולא להרשעים כי הצלחתם באמת לא לטובה יחשב:
פסוק ב:
ואני כמעט. טרם שומי זאת על לבי כמעט היו רגלי נטויים מדרך ה׳‎:
פסוק ב:
כאין. כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה׳‎ וכפל הדבר במ״‎ש לגודל הקרוב:
פסוק ג:
בהוללים. בהצלחת ההוללים כי עיני ראו שלום הרשעים:
פסוק ד:
למותם. לעת בוא זמן מותם אין להם תחלואים ויסורים וכ״‎א בריא הוא כבנין אולם:
פסוק ה:
בעמל אנוש. בעת בוא עמל על אנשים אין הוא בכלל העמל ואינם מנוגעים עם שאר בני אדם:
פסוק ו:
ענקתמו. מעלה גאוה סביב צוארו כענק הזה המסבב הצואר:
פסוק ו:
יעטף. יכסה עצמו במסתר לארוב על אנשים לשית ולקחת החמס לעצמו:
פסוק ז:
יצא. מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים:
פסוק ז:
עברו. מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה:
פסוק ח:
ימיקו. ימסו בני אדם במעשיהם ובכל עת ידברו ברע ועושק וכל מחשבתם באלה ממרום ידברו. מדברים כלפי מעלה כפרעה וסנחריב והדומים:
פסוק ט:
שתו. שמו פיהם לדבר מול יושב שמים:
פסוק ט:
ולשונם. אף כי לשונם תהלך בארץ מתחת השמים יעיזו פניהם לדבר מול יושב שמים:
פסוק י:
לכן. בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם:
פסוק י:
הלום. הנה ר״‎ל למעשה הרשעים ההם:
פסוק י:
ומי מלא. מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר״‎ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם:
פסוק יא:
איכה ידע אל. מעשה בני אדם:
פסוק יא:
ויש דעה. לדעת הכל וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק יב:
הנה אלה. רשעים הם והמה בשלוה מעולם וגדלו בעושר רב:
פסוק יג:
אך ריק. לריק ובחנם הייתי זך הלבב מבלי הרהור עון ובחנם רחצתי כפי להיות מנוקים מגזל ושאר עבירות:
פסוק יד:
ואהי. והנה מעשה הטוב הועילו להיות נגוע בכל עת ולבוא עלי תוכחות יסורים בכל בוקר כי הלא להרשעים אין מחסור ואני מוכה ומעונה:
פסוק טו:
אספרה כמו. לספר הדבר כמו שהוא ר״‎ל כל מה שיש להרהר:
פסוק טו:
הנה דור. הנה הספור יסית שאף בני הדור ההוא שהמה בניך ר״‎ל מאמינים בך הנה בשמעם מה שיש להרהר אעשה אותם לבוגדים ולזה לא ארבה עוד לדבר:
פסוק טז:
ואחשבה. אהרהר במחשבתי לדעת ולהבין את זאת על כי נראה בעיני שהדבר הזה הוא עמל ולא משפט יושר:
פסוק יז:
עד אבא. לא הבנתי דרכי ה׳‎ עד אשר באתי אל המקדש ואל הכהנים המתבודדים שם בעיון החכמה ואת פיהם שאלתי ואדע מלין יענוני ואבינה לאחרית הרשעים שאיננה טובה:
פסוק יח:
אך בחלקות. כל טובתם המה אך לתשלום גמול מעט מעשה הטוב שעשו למען תחליק דרכם שימעדו מהר לפול בחשכת הצרות ולא יהיה להם זכות מה להגן:
פסוק יט:
איך. כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך נעשו שממה כרגע וכלו מן הצרות המבהילים:
פסוק כ:
כחלום. כמו החלום שמעת הקיצה חלף והלך לו כן יכלו פתאום:
פסוק כ:
בעיר. במקום רואים תבזה צלמם ודמותם:
פסוק כא:
כי יתחמץ לבבי. כי בעוד היה לבי כעוס על הדבר ובעוד אחדד כליותי להרהר:
פסוק כב:
ואני בער. עדיין הייתי בער ולא אדע מדוע דרך רשעים צלחה:
פסוק כב:
עמך. בהנהגה אשר עמך הייתי כבהמה כי לא הבנתיה:
פסוק כג:
ואני תמיד עמך. ומ״‎מ הייתי תמיד עמך ולא זזתי ממך וכאלו אחזת ביד ימיני ללכת אחריך:
פסוק כד:
בעצתך. כאלו נהגת אותי ללכת בעצתך:
פסוק כד:
ואחר. אחר כל אלה תקח אותי הכבוד ר״‎ל בעבור שלא זזתי ממך השגתי את הכבוד בהבנת הדבר לאמיתו:
פסוק כה:
מי לי. עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב:
פסוק כה:
ועמך. לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך:
פסוק כו:
כלה. בשרי ולבבי יתאוו לה׳‎:
פסוק כו:
צור לבבי. כי אלהים הוא חוזק לבבי וחלקי לעולם:
פסוק כז:
רחקיך. הרחוקים ממך יאבדו כאשר מעולם הכרת כל הסר ממך:
פסוק כח:
ואני וגו׳‎. יש לי קרבת אלהים כי אקרב עצמי אליו:
פסוק כח:
שתי. שאשים מחסי בה׳‎:
פסוק כח:
לספר. לעסוק בספורי מעשיך הנוראים והנפלאים ולא לעסוק בדברי זולת: