פסוק א:אך טוב וגו׳. ר״ל הן השכלתי לדעת שהאלהים הוא אך טוב לישראל ולברי לבב שבהם ולא להרשעים כי הצלחתם באמת לא לטובה יחשב:
פסוק ב:ואני כמעט. טרם שומי זאת על לבי כמעט היו רגלי נטויים מדרך ה׳:
פסוק ב:כאין. כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה׳ וכפל הדבר במ״ש לגודל הקרוב:
פסוק ג:בהוללים. בהצלחת ההוללים כי עיני ראו שלום הרשעים:
פסוק ד:למותם. לעת בוא זמן מותם אין להם תחלואים ויסורים וכ״א בריא הוא כבנין אולם:
פסוק ה:בעמל אנוש. בעת בוא עמל על אנשים אין הוא בכלל העמל ואינם מנוגעים עם שאר בני אדם:
פסוק ו:ענקתמו. מעלה גאוה סביב צוארו כענק הזה המסבב הצואר:
פסוק ו:יעטף. יכסה עצמו במסתר לארוב על אנשים לשית ולקחת החמס לעצמו:
פסוק ז:יצא. מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים:
פסוק ז:עברו. מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה:
פסוק ח:ימיקו. ימסו בני אדם במעשיהם ובכל עת ידברו ברע ועושק וכל מחשבתם באלה ממרום ידברו. מדברים כלפי מעלה כפרעה וסנחריב והדומים:
פסוק ט:שתו. שמו פיהם לדבר מול יושב שמים:
פסוק ט:ולשונם. אף כי לשונם תהלך בארץ מתחת השמים יעיזו פניהם לדבר מול יושב שמים:
פסוק י:לכן. בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם:
פסוק י:הלום. הנה ר״ל למעשה הרשעים ההם:
פסוק י:ומי מלא. מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר״ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם:
פסוק יא:איכה ידע אל. מעשה בני אדם:
פסוק יא:ויש דעה. לדעת הכל וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יב:הנה אלה. רשעים הם והמה בשלוה מעולם וגדלו בעושר רב:
פסוק יג:אך ריק. לריק ובחנם הייתי זך הלבב מבלי הרהור עון ובחנם רחצתי כפי להיות מנוקים מגזל ושאר עבירות:
פסוק יד:ואהי. והנה מעשה הטוב הועילו להיות נגוע בכל עת ולבוא עלי תוכחות יסורים בכל בוקר כי הלא להרשעים אין מחסור ואני מוכה ומעונה:
פסוק טו:אספרה כמו. לספר הדבר כמו שהוא ר״ל כל מה שיש להרהר:
פסוק טו:הנה דור. הנה הספור יסית שאף בני הדור ההוא שהמה בניך ר״ל מאמינים בך הנה בשמעם מה שיש להרהר אעשה אותם לבוגדים ולזה לא ארבה עוד לדבר:
פסוק טז:ואחשבה. אהרהר במחשבתי לדעת ולהבין את זאת על כי נראה בעיני שהדבר הזה הוא עמל ולא משפט יושר:
פסוק יז:עד אבא. לא הבנתי דרכי ה׳ עד אשר באתי אל המקדש ואל הכהנים המתבודדים שם בעיון החכמה ואת פיהם שאלתי ואדע מלין יענוני ואבינה לאחרית הרשעים שאיננה טובה:
פסוק יח:אך בחלקות. כל טובתם המה אך לתשלום גמול מעט מעשה הטוב שעשו למען תחליק דרכם שימעדו מהר לפול בחשכת הצרות ולא יהיה להם זכות מה להגן:
פסוק יט:איך. כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך נעשו שממה כרגע וכלו מן הצרות המבהילים:
פסוק כ:כחלום. כמו החלום שמעת הקיצה חלף והלך לו כן יכלו פתאום:
פסוק כ:בעיר. במקום רואים תבזה צלמם ודמותם:
פסוק כא:כי יתחמץ לבבי. כי בעוד היה לבי כעוס על הדבר ובעוד אחדד כליותי להרהר:
פסוק כב:ואני בער. עדיין הייתי בער ולא אדע מדוע דרך רשעים צלחה:
פסוק כב:עמך. בהנהגה אשר עמך הייתי כבהמה כי לא הבנתיה:
פסוק כג:ואני תמיד עמך. ומ״מ הייתי תמיד עמך ולא זזתי ממך וכאלו אחזת ביד ימיני ללכת אחריך:
פסוק כד:בעצתך. כאלו נהגת אותי ללכת בעצתך:
פסוק כד:ואחר. אחר כל אלה תקח אותי הכבוד ר״ל בעבור שלא זזתי ממך השגתי את הכבוד בהבנת הדבר לאמיתו:
פסוק כה:מי לי. עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב:
פסוק כה:ועמך. לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך:
פסוק כו:כלה. בשרי ולבבי יתאוו לה׳:
פסוק כו:צור לבבי. כי אלהים הוא חוזק לבבי וחלקי לעולם:
פסוק כז:רחקיך. הרחוקים ממך יאבדו כאשר מעולם הכרת כל הסר ממך:
פסוק כח:ואני וגו׳. יש לי קרבת אלהים כי אקרב עצמי אליו:
פסוק כח:שתי. שאשים מחסי בה׳:
פסוק כח:לספר. לעסוק בספורי מעשיך הנוראים והנפלאים ולא לעסוק בדברי זולת: