פסוק א:מזמור לאסף. כבר ידעת שנביאים הרבה נבוכו בענין זה המציאות בראותם העדר הסידור בין בני אדם בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו כמו שתראה בירמיה (יב א) שאמ׳ צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה וכו׳ וכן חבקוק (א יג) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצפה וכו׳ כי רשע מכתיר את הצדיק וכן הרבה כמו שביארנו בקצת חיבורינו ואסף המשורר האריך בזה על לשון נבואת ארך זה הגלות והתחיל על זה ואמר אך טוב לישראל כלומ׳ ידעתי כי באמת שהאל ית׳ אל אמונה ואין עול ושהוא טוב לישראל ולברי לבב שבהם ר״ל הצדיקים ומלת אך יורה על אמתות הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה (ברא׳ כט יד) אך מלך ישר׳ הוא (מ״א כב לב) כלומ׳ יודע אני שהוא אלא שאני נבוך על מה שאראה וחוא כענין ירמיה שאמ׳ צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך כלומ׳ יודע אני שאתה צדיק וישר אין עול אבל משפטים אדבר אותך כלומ׳ שואל אני במבוכתי לפניך דרך שאלה והוא שאמ׳ בתרגום שילוות הדיינין אנא שאיל מלותך.
פסוק ב:ואמ׳ על מבוכתו ואני כמעט נטיו רגלי כלומ׳ מה שראיתי מהעדר הסידור בדרכי בני אדם כמעט שנטיו רגלי מן האמונה לכפור בהשגחה וגמול ועונש וכן כאין שפכה אשורי כלומ׳ נשמטו פסיעותי שלא אוכל ללכת והכל משל לנטיה מן האמונה ונטיו הוא קרי אבל הכתו׳ הוא נטוי כלומ׳ כמעט שאני נטוי הרגלים וכן שפכה בהא במקום ואו לרמז שכל אחת מן הרגלים היא נטויה ומועדת.
פסוק ג:ובאר סבת זה כי קנאתי בהוללים שאני רואה אותם משיגים כל תאותם ואתבונן עמדם תמיד בשלוה וכבוד כי אפי׳ כשימותו ימותו בנחת בלא צער
פסוק ד:והוא ענין כי אין חרצובות למותם כלומ׳ שהמת מתוך יסורין בצער דומה כאלו רוח החיים נקשר בקשרים חזקים שהתרתם קשה אבל הם נראה כאלו אין שם קשרים כלל ובעת קצם ימותו בנחת גדול וחרצובות הוא ענין קשרים כמו פתח חרצובות רשע (ישע׳ נח ו). ובריא אולם י״מ כמו חזק כחם מלשון יש לאל ידי וי״מ שהוא חסר כף כלומ׳ בריא כאולם וחוזר על כל אחד מהם וכוונת הפסוק אע״פ שבעת חיותם הם בריאים כאולם כשהם מתים הם מתים בנחת ובלא שום עמל.
פסוק ה:ואמ׳ בעמל אנוש אינימו כלומ׳ אפי׳ בעמל המצוי לכל אדם וכו׳ לא ינוגעו אף עם שאר בני אדם ר״ל אפי׳ בחליים המצויין לרוב בני אדם.
פסוק ו:לכן ענקתמו גאוה ר״ל הקיפתמו ע״ד שהענק מקיף את הצואר ושית פירושו לדעתי כמו יסוד מלשון שתותיה (ישעי׳ יט י) כלומ׳ שיסוד הגזל והחמס מעטפם ומכסה אותם כלומר ששורש ענייניהם ויסוד פעולותיהם הוא מחשבת גזל וחמס.
פסוק ז:יצא מחלב עינימו נראה שמלת עינימו נגזר מן ועינו כעין הבדולח (במדבר יא ז) כלומ׳ יצא צבעם ומראיהם לבן ומזהיר כמו החלב ויצא כמו כזהב אצא (איוב כג י) ואין לפרש שמרוב השומן יצא עינימו ר״ל שבלט שאין המנהג להיות העין בולט מרוב שומן אבל בהיפך שהוא נראה כשוקע ומ״מ י״מ שנשקע עינם מרוב שומן כאלו יצא לגמרי. ועברו משכיות לבב פירושו שכל שהאדם מצייר בלבו מהצלחתם עדין הם מצליחים יותר ומשכיות הוא ענין ציורין ודמיונות ומחשבות כענין הצופה שמביט למרחוק ומתרגמינן סכותיך.
פסוק ח:ימיקו וידברו ברע ר״ל ימיקו בני אדם וימסו אותם בדבריהם הרעים והוא מענין ימקו בעונם (ויקרא כו לט) אע״פ שהם שני שרשים כי זה ר״ל ימיקו מנחי העין וימקו בעונם מפעלי הכפל. ועשק ממרום ידברו כלומ׳ ביד רמה ובפרהסיא ובלא שום בושת ידברו במה שהם עושקים וחומסים
פסוק ט:ושתו בשמים פיהם לדבר רע באל ולומ׳ שאין ידיעתו מתפשטת בתחתונים ולשונם תהלך בארץ לדבר ככל העולה על רוחם בכל אנשי הארץ ושתו מנחי העין והיה ראוי להיות שתו בתיו רפה והדגש תמורת הנח ותהלך מן הקל עתיד לנקבה נסתרת.
פסוק י:ואמ׳ לכן ישוב עמו הלום ויראה לי במלת הלום שהוא מענין וילך הלום (ש״א יד טז) ר״ל שבירת הלב כלומ׳ לכן בראות הצלחת הרשעים ישוב עם האל תמיד להלום ולהיות רוחם נבוך ומתפעם על זה וישוב פירושו וישוב תמיד כלומ׳ יתמיד במבוכה והכתי׳ ישיב כאלו האל הוא סיבה של זה ע״ד לא תקשיח ה׳ מדרכיך (ישע׳ סג יז). ומי מלא ימצו למו חסר המתואר כמו ומאכלו בריאה (חבקוק א טז) שפירושו ומאכלו שה בריאה כלומ׳ מי כוס מלא תרעלות ימצו למו על זה כלומ׳ שהם דוים ונוגים על זה ועומדים במבוכה גדולה עד שיאמרו איך נאמין שידע האל דרכי בני אדם
פסוק יא:וכפל הענין באמרו ויש דעה בעליון כלומ׳ אם כן הוא איך יתקלקל סדר הנהגה כל כך
פסוק יב:והנה אלה שהזכרנו רשעים והם הם שלוי עולם ומרבים חיל ונכסים בכבוד
פסוק יג:אך ריק זכה לבבי הצדיק ורחץ בנקיון כפיו ואמ׳ זה כאלו כל צדיק יאמר כן על עצמו או על שם האומה כלה בהיותה בשפלות גדול כזה והצוררים אליה בהצלחה יתירה מפה ומפה
פסוק יד:והוא ענין ואהי נגוע כל היום ר״ל יום יום ותוכחתי לבקרים ר״ל צרותי ויסורי באים עלי תמיד בקר ובקר.
פסוק טו:ואמ׳ אח״כ אסף על עצמו אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי וכתבו המפרשים במלת הנה שנאמרה שלא במקומה והמקרא ע״ד אף צריך תאכלם (ישע׳ כו יא) שפירושו אף צריך אש תאכלם וכן ומספד על יודעי נהי (עמוס ה טז) שהוא כמו ויודעי נהי אל מספד וכן בכאן ענין המקרא אם אמרתי כמו דור בניך הנה בגדתי כלומ׳ אם עלה ברעתי לספר עליך כמו שדור בניך מספרים והוא שאומרים איכה ידע אל, אך ריק זכיתי לבבי הנה החזקתי עצמי כבוגד בך ולכן לא רציתי לומר כן אבל בלבבי חשבתי בדבר
פסוק טז:והיתה הבנת עמל בעיני ומלת היא קרי בואו כי הכתו׳ חוזר אל המחשבה וחקר של הענין. ומ״מ אין ראוי לקרוא דור בניך לאלו הרשעים ומתוך כך ראוי לפרשו חסר בית כמו בדור כלומ׳ אם אמרתי אספרה כמו שהרשעים אומרים או שאפרסם טענותיהם הייתי בוגד בדור בניך כי אולי יטעו מתוך דברי לנטות מדרך האמת לפקפק באמונת ההשגחה.
פסוק יז:ואמרו עד אבוא אל מקדשי אל עתיד במקום עבר כלומ׳ עד שבאתי בעיוני ובשכלי אל מקדשי [אל] והוא משל להשגת ידיעת דבריו ואבינה לאחריתם חוזר על בני אדם כלומ׳ והתבוננתי על אחרית בני אדם ומצאתי שטובות זה העולם ורעותיו אינם תכלית הגמול והעונש
פסוק יח:עד שהשגתי שטובות הרשעים הם להם בחלקות כלומ׳ כאדם שהולך בדרך חלק והוא אצלו טוב כשהולך ביושר ובלא עמל וכרגע ימעדו רגליו לרוב החלקות ויפול למשואות ר״ל לשממה ושאיה וכן אתה ממציאם טובות בעולם לתגמול מעט טוב שעשו כדי שיפלו לגיהנם לעולם הבא
פסוק יט:וגם לפעמים תראה בזה העולם מפלה להצלחתם עד שיתמהו רואיהם ויאמרו איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות שבאו עליהם.
פסוק כ:ואמ׳ כחלום מהקיץ כלומר כחלום שבשעת היקיצה אדם מכיר מיד כי הבל הוא כענין יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו (ישע׳ כט ח) כי אתה ה׳ בעיר צלמם תבזה כלומ׳ אפי׳ בעיר מולדתם שהתראו בתוכה בעושר ובכבוד ומתהדרים בעיני בני אדם אתה תבזה אותה התהדרות וקרא צלם על שם שכמו שהצלם אינו אמתות ענין התואר שבו רק דמות ותבנית כן הצלחתם יכירו הכל שאינה אמתית רק הצלחה מדומית ומקרית הולכת לשעתה. וי״מ צלמם כמו נפשם ובעיר כמו בהעיר ר״ל שבהעיר המתים בעת התחיה נפשותיהם תדאבנה ותכאבנה ע״ד אלה לחיי עולם ואלה לחרפות עולם (דניאל יב).
פסוק כא:ואמ׳ כי יתחמץ וכו׳ כלומ׳ מתחלה כשהיה מתחמץ לבבי על זאת המבוכה והייתי מחדד מקור עצתי שהם הכליות ע״ד אמרם כליות יועצות להתבודד על זה
פסוק כב:הייתי בער ולא אדע וכבהמה הייתי עמך אבל עתה דבקתי בך עד שאני תמיד עמך ואחזת ביד ימיני
פסוק כד:והנחיתני בעצתך להנצל מזאת המבוכה ואחר כבוד לקחתני כלומ׳ המשכת עיוני להתבונן באחרית ההצלחה והיא הנפש הנקראת כבוד להכיר כי הכל הולך אחר הצלחת הנפש ושכל הצלחות זה העולם הם הצלחות מדומות ותגמול אותו מעט שהטיב הרשע לגמרי ובאחריתו יהיה נבל ותנחני ותקחני עתיד במקום עבר.
פסוק כה:ואמ׳ מי לי בשמים כלומ׳ אחר שהכרתי זה כל מעייני היו פונים למעלה וכל מאויי בשמים עד שאחלה פני האל על כך והוא ענין מי לי בשמים כלומ׳ מי יעזרני לעלות לשמים כי עמך ר״ל אחר שדבקתי עמך לא חפצתי לעמוד בארץ כלל
פסוק כו:אבל כלה ר״ל התאוה שארי ר״ל בשרי ולבבי ר״ל שכלי אלא שהוא צור לבבי וחלקי והוא אלהים לעולם.
פסוק כז:כי הנה רחקיך יאבדו מעמוד במחיצתך והצמתה ר״ל הכרת כל זונה ר״ל התועה מדרכך ממך ר״ל מחסות בצל כנפי כבודך.
פסוק כח:ואני קרבת א׳ לי טוב ושמתי בה׳ מחסי לעזרני בהצלחת נפשי עד שאדע ואשיג לספר כל מלאכותיך ר״ל שלימות מעשיך ופעולותיך ונועם דרכך.
