פסוק א:למנצח כו' ידבר על בני הגלות החיל הזה המר והארוך ונעלם קצו מבני האדם כי לבא לפומא לא גלי' והנה על עוצם הגלות הלז ואריכותו ימצא מקום יצר סמוך לחמץ לב עם בני ישראל להרהר נגד כבודו יתברך ומה גם בשית לבם אל אשר היו גוים מרקדים בהיכלו ויאמרו איה גבורותיו איה נוראותיו ומי יתן והיה הרהורם כענין ירמיה ודניאל שאחד השמיט הנורא ואחד הגבור כי הלא המה לא כוונו רק כי לא היה הוא יתברך אז משתמש מהמדה ההיא כמפורש אצלנו במקומו ועל כן באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו כי אדרבה משתמש היה מהן כי הן הן נוראותיו הן הן גבורותיו שראה ועצם כחו וגבורתו לסבול למען יכופרו עמו ישראל על ידי הניחו לשלוח יד בהיכלו ויכפר אדמתו עמו אך הגוים אויביו יתברך החליטו הרעה לאמר כי מבלתי יכולת חלילה היה אשר סבל ולא פקד וכמאמרם ז"ל שהיה דבר המן אל אחשורוש אלהיהן של אלו שהוציאם ממצרים כבר הזקין ותשש כחו שהרי היו מרקדים בהיכלו ולא שלח בהם יד והנה בגלות החיל הזה שרבו בו גזירות ובאנו באש ובמים גדולים וטובים מישראל וגם הוא ארוך מאד ונעלם קצו מבני אדם על כן מלא לב בני האדם להרהר ולומר כי חלילה עזב ה' את הארץ ביד השרים וגוייהם כי על כן לא פקד על אשר עשו בביתו ובחומותיו ואחרי כן בקדושיו כי כמה שרפו במו אש וכמה צללו כעופרת במים אדירים כמפורש במסכת גטין מהילדים והילדות וכהנה אין מספר כנודע מעניני הגזרות והנה בהרת עזה כמות היא פן יהרהרו ישראל עצמם חלילה ויחפרו ויאבדו שניה לה מריב לשונות המנגדים כי יתפקרו לדבר על ה' תועה כאמרם אלינו כל היום איה אלהיכם אמת ונמצא שם שמים מתחלל מלבד מה שעל ידי כן מצאו מקום להעמיס על צרות ישראל אשר בקרבם על כן אחשבה כי המזמור הלזה אשר על הגלות הלז ידבר חילק הענין על ישראל ועליהם והוא כי ישראל עצבים על רוב צרה וצריך לשמחם והם מתהוללים מרוב שמחה בשעבודם אותם וראותם כי הוא יתברך סובל וידברו סרה מרוב שלוה וצריך להכניעם על כן על ישראל אמר למנצח שיר מזמור שהם שלשה מיני זמר ושבח לומר שיתו לבכם אל שלש ישועות אשר הושיעכם ה' מבבל וממדי ומיון כי על כן למנצח ושיר ומזמור יאות לכם לזמר כי ה' אשר הצילכם זה שלש רגלים הוא יבא ויושעכם גם מזה האחרון עם שהקץ נסתרה דרכו מעיניכם ועל האומות עובדי כוכבים המתהוללים על ה' ועל משיחו ומתגדלים עליהם אמר הריעו לה' כל הארץ כלומר הריעו והכנעו לפני אלהים הפועל דין עם ישראל ונתנו בידכם כל הארץ ועל שתי הכתות נכלל המזמור מפסוק שאחר זה זמרו כו' ידבר על ישראל ומפסוק לכו חזו מפעלות כו' ידבר עם העמים כאשר יבא ביאורו בס"ד:
פסוק ב:והחל לדבר בישראל ואמר זמרו כבוד שמו כו' והוא כי הנה ידוע כי אברהם בירר לנו את המלכיות להשתעבד בנו להנצל מגיהנם ולנחול כבוד העולם הבא באופן כי התנהגו יתברך בתואר שם אלהים בגלות המר והנמהר הלז לכבוד יחשב לנו כי לטובתנו הוא שכבוד העולם הבא ננחל וזה יאמר זמרו כבוד שמו שהוא זמרו והללו כבוד הנמשך לכם משמו הוא שם אלהים הנזכר שהוא ענין רוגז הגלות שהוא מתייחס אל מדת הדין ומה שיפתה לבבכם לבלתי עשות כן שהוא בראותכם כי גוים מרקדים בהיכלו וכן עניני צרות נוגעות אל כבודו יתברך והוא שותק באופן שתהרהרו נגד יכלתו חלילה לזה אני אומר הזהרו ושימו כבוד תהלתו שהוא כי מה שהוא תהלתו שימו אותו לכבוד ולא להפכו שהוא כי מה שיש להללו על גבורתו שסבל אל תייחסוהו חלילה להעדר כבוד כי הנה זה הוא כבודו:
פסוק ג:ולא בלבד ביניכם לבין עצמכם כי אם גם אמרו לאלהים לנוכח אותו יתברך מה נורא מעשיך כו' לומר כי במה שגוים מרקדים בהיכלך לא נאמר איה נוראותיך שנבוא לשלול תואר הנורא כי אם אדרבה מה נורא מעשיך כי אדרבה הוא הוראת גודל עוזך לסבול אלא שהגוים ההם לא יבחינו כי הן הן נוראותיך ואדרבה יכחשו בה' ויאמרו לא הוא כו' וזהו אמרו כו' מה נורא כו' לומר אמרו בני הגלות לאלהים מה נורא מעשיך המתייחסים לשם אלהים בדין שאתה עושה לשעבדנו ביד האומות כי לא נאמר איה נוראותיו שמניחנו בידם כי הן הם נוראותיך שתסבול דבירך ובניך בידיהם וזהו מה נורא מעשיך כי אם שברוב עוזך שהוא בסבלנותך שהוא רוב עוז ותעצומות יותר מהנקימה אז יכחשו לך אויביך ויאמרו לא הוא חלילה:
פסוק ד:אמנם כאשר כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך שהוא בהיטיבך עמנו לימות משיחנו אזי למפרע יזמרו שמך הוא אלהים הנזכר סלה שיאמרו שגם מה שעד כה שעבדונו שמך אלהים עשתה זאת וז"א סלה שגם העבר יודו למפרע שהדין היטיב לנו למען מרק עונותינו:
פסוק ה:לכו וראו כו' הנה כתבנו בפסוק ראשון כי כנגד שתי כתות ידבר אחד על ישראל הגולים שנית על הגוים שוביהם והנה עד כה דבר עם ישראל הנוגע אליהם בשלשה כתובים הנאמרים ועתה החל לדבר נגד השובים ואומר להם לכו וראו כו' לומר אל תתהוללו בראותכם שאתם בשלוה ומעלה איך ימשך זה מהדין ואתם בשמחה רבה כי איך יתייחס לנורא בעשותו דין בנו ולא יטיל מורא בעולם כי איה נוראותיו כי הלא לכו וראו מפעלות שם אלהים שעושה כאחת שתי פעולות שכולל רחמים בהיותו נורא עלילה א' על בני אדם:
פסוק ו:שהוא כאשר הפך ים ליבשה כי אז היה פועל נורא מאד על כל העמים כד"א ונשמע וימס לבבנו כו' והיה רוגז גמור שזולת הדין שעשה במצרים גם הכניע שרו של ים ושרו של מצרים כמו שאמרו ז"ל וירא ישראל את מצרים מת כו' וארז"ל מתים לא נאמר אלא מת כו' העביר ישראל בתוכו והצילם שהוא רחמים וכן מאז היה סימן לישראל כי הן בלכתם לכבוש הארץ שהוא דין יעשה להם כן כי בנהר יעברו ברגל שיכניע השר ושם גם כן נשמחה בו הנה שבעשותו רוגז לזולתנו שמחנו שהטיב לנו בפעולה אחת שהם ב' מפעלות בעלילה ופעולה אחת שאת המצריים טבע ואנו היינו שמחים כן גם עתה בעשותו יתברך רוגז ודין בנו אתם בשמחה ושררה רבה:
פסוק ז:עוד נודיע אתכם אומות העולם שלא יעלה על רוחכם שבהחריב ביתו והגלנו לבין האומות שסילק שכינתו והשגחתו מהארץ והניח השררה לשרים כי אם מושל בגבורתו שגם בגבורתו המיוחדת לו שהוא במה שסובל מה שעשו בהיכלו ובעמו בחרבן והגלות הוא מושל עולם ועיניו בגוים תצפינה ותשגחנה לראות איך יתנהגו בישראל כי הסוררים לישראל אל ירומו למו סלה כי יתעתדו למשפט לאחר זמן והוא כעין מאמרם ז"ל שאמר אברהם לבני קטורה דעו כי כל המצר לישראל בעולם הזה לא ייטב לו לעתיד לבא לכן התרחקו והתעתדו לימים ההם למשפט וזהו הסוררים כו':
פסוק ח:ברכו עמים כו' אחר הודיע את הגוים המשעבדים אותנו בגלות כי לא מבלתי יכולת חלילה שתק ברקדם בהיכלו ובהעמיס צרת הגלות על ישראל כי אם שהן הן נוראותיו ושיודע בגוים כי לא לעולם חוסן כי הסוררים את ישראל אל ירומו סלה ראה והנה יהיה להם פתחון פה לדבר ולומר אם כן אפוא למה מסרם בידם אם את ישראל אהב ועוד למה יאשם את הסוררים לישראל באמור כי הסוררים אל ירומו סלה ולמה לא יחזיק להם טובה על שאינם מכלים את ישראל כי הלא בידם ניתנו ובחיריים המה לזה מסיימים ישראל דבריהם אל האומות ואומרים להם על האחת ברכו עמים אלהינו ועל השנית והשמיעו קול תהלתו:
פסוק ט:ופירש ואמר מה שאמרתי ברכו עמים אלהינו הוא על כי הוא ית' השם נפשנו בחיים לומר כי מה ששעבדנו לא מאהבתכם רק לשום נפשנו בחיים כי על כן אברהם מכרנו וה' הסגירנו ועל כן אמרנו ברכו ה' אלהינו כי על פי דרכו הגדיל אתכם עלינו ואשר אמרנו והשמיעו קול תהלתו הוא כי ולא נתן למוט רגלנו הם גויותינו שלא כלינו ביניכם כי מאתו יתברך הוא לנו והללוהו אתם כי זה תועלתכם גם אתם כי אם אין ישראל סבא אין עולם כמאמרם ז"ל על פסוק כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כו' כי אילו היינו כלים בגלות היה הוא ית' מאביד אתכם ומכלה העולם כי כל חפצו הם ישראל לקיים עולם:
פסוק י:כי בחנתנו אלהים כו' כהתימם ישראל על פי רוח הקדש מלדבר עם הגוים המשעבדים אותם באמור להם כי גם בגלותנו ה' אלהינו עמנו מדברים עמו ית' ואומרים מודים אנחנו לפניך כי לא געלת בנו רק כי בחנתנו אלהים לומר לא קצפת עלינו להנקם ממנו בעונותינו בגליותינו רק כי בחנתנו אלהים בגלות בבל על ידי הצלם שנבחנו בו חנניה מישאל ועזריה וכל השאר שהשתחוו צרפתנו כצרף כסף תוך הכור עד מרק אותו שמתמעט על ידי האש כך נצרפנו:
פסוק יא:על ידי מה שהבאתנו במצודה בימי אחשורוש שמת מועקה במתנינו בתעניות על ידי המן ליטהר מעון הצלם כמי שמטהר הסיגים המעורבים בכסף כן מה שחטאנו לפנים העברת העביר אותה חלאה שנדבקה בנו כי זאת היתה כונתך ולא לינקם ממנו עד נשארנו כסף נקי כנודע מרז"ל כי כל עולי גולה עם עזרא היו צדיקים גמורים:
פסוק יב:ואחרי כן הרכבת אנוש לראשנו הוא יון שבא עד בית המקדש הוא ראש לישראל ולהעבירה על דת שלהמלט ממנו באנו באש ובמים לקדש שמך ותוציאנו לרויה על ידי חשמונאים:
פסוק יג:וכן עתה ברביעית איחלה לך אבוא ביתך אשר תבנה לנו מלמעלה בו אבוא בעולות אם הרהרנו דבר באורך הגלות אשלם לך נדרי:
פסוק יד:אשר פצו שפתי בגלות בתורת נדבה ואשר דבר פי בצר לי בתורת נדר על ההצלה מהצרה:
פסוק טו:והעולות שאמרתי יהיו עולות מיחים עם קטורת אילים ומה שאשלם לך נדרי הוא שאעשה בקר עם עתודים סלה שהוא בעין יפה:
פסוק טז:לכו שמעו ואספרה כו' אחר כל הויכוח הלז על תקות חוט של חסד גאולתו יתברך בא דוד לדבר על לב בני ישראל לאמר להם כמבטיח את אסירי התקוה שיתחזקו בה ולא ייראו כי קרובה ישועתו יתברך לבא בשובם עדיו וקראם אליו כראוי כי לכו שמעו ואספרה אשר עשה ה' לנפשי עם היותי יחיד מה גם עתה שיעשה בזכות כל ישראל:
פסוק יז:והוא כי אליו פי קראתי כו' כי טרם אקרא היה עונה אותי ומזכה אותי להשתעשע בשמוע בקולי עם שכבר ענני וגזר הצלתי כענין שכתבנו על פסוק תאות לבו נתתה לו וארשת וכו' ואמר אצ"ל בהיותי מתפלל מעצמי שלבל דחות אותי היה מקשיב תפלתי אחר שתאות לבי נתן לי כי אם גם כאשר אליו פי קראתי כו' והוא כי שלשה חלקים יש בתפלה א' קודם לכל לשאול ממנו ית' מענה לשון והוא ענין אדני שפתי תפתח כו' שני שלש ראשונות שבח ורוממות אל שלישי שאלת צרכינו. ונבא אל הענין אמר כאשר אליו פי קראתי שקראתי ית' פי שאמרתי לו וחליתי פניו יהיה הוא פי שאשאלה ממנו מענה לשון שישים הוא את הדברים בפי שהיה אפשר יאמר לי הנה עניתיך ולמה אשים דברי בפיך שתבקש ממני שאלתך ואף על פי כן טרם אדבר אצ"ל דברי הבקשה שבאים אחר השבח ורוממות אל שבשלש ראשונות כי אם בעוד שרומם הוא רוממות אל עדיין תחת לשוני שלא יצא עדיין מכח הדבור אל הפועל רק במחשבה לבד:
פסוק יח:עם היות שאלו הייתי מחשב און בלבי לא היה שומע ה' ומצרפה למעשה וזהו און אם ראיתי בלבי שלא ראיתיו בעיני לעשותו רק בלב כלומר בראיית הלב לא ישמע ה' להחשיבו לחטא:
פסוק יט:אכן במדה טובה שהוא בעוד היה רומם תחת לשוני במחשבה בלבד כבר שמע ה' וטרם אדבר ענני ותאותי נתן לי ועל כל זה הקשיב בקול תפלתי שעם שלא היה לצורך כי כבר נעניתי ערבה לו תפלתי וישתעשע לשמעה אחרי כן לשמוע בקולי בלבד שאוציאנה מן המחשבה אל הקול כענין וארשת שפתיו כו' באופן ששתים הנה טובותיו ית' אתי א' עשותו החסד שנית שומעו תפלתי אחר כך ולא הסירה ומנעה ממני כי ערבו לו מאמרי:
פסוק כ:וזהו ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי מלשמעה באמור כלך מדברותיך וגם חסדו מאתי כי שקולים הם אצלי החסד והשמיעה אח"כ ובמה שלא הקדים חסדו לתפלתי אפשר כוון כי זו הגדולה שהקשיב תפלתי וגם חסדו מאתי עם שעשה החסד מתחלה כמדובר:
