א לַ֭מְנַצֵּחַ שִׁ֣יר מִזְמ֑וֹר הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִים כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ב זַמְּר֥וּ כְבֽוֹד־שְׁמ֑וֹ שִׂ֥ימוּ כָ֝ב֗וֹד תְּהִלָּתֽוֹ׃ ג אִמְר֣וּ לֵ֭אלֹהִים מַה־נּוֹרָ֣א מַעֲשֶׂ֑יךָ בְּרֹ֥ב עֻ֝זְּךָ֗ יְֽכַחֲשׁ֖וּ לְךָ֣ אֹיְבֶֽיךָ׃ ד כָּל־הָאָ֤רֶץ ׀ יִשְׁתַּחֲו֣וּ לְ֭ךָ וִֽיזַמְּרוּ־לָ֑ךְ יְזַמְּר֖וּ שִׁמְךָ֣ סֶֽלָה׃ ה לְכ֣וּ וּ֭רְאוּ מִפְעֲל֣וֹת אֱלֹהִ֑ים נוֹרָ֥א עֲ֝לִילָ֗ה עַל־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ ו הָ֤פַךְ יָ֨ם ׀ לְֽיַבָּשָׁ֗ה בַּ֭נָּהָר יַֽעַבְר֣וּ בְרָ֑גֶל שָׁ֝֗ם נִשְׂמְחָה־בּֽוֹ׃ ז מֹ֘שֵׁ֤ל בִּגְבוּרָת֨וֹ ׀ עוֹלָ֗ם עֵ֭ינָיו בַּגּוֹיִ֣ם תִּצְפֶּ֑ינָה הַסּוֹרְרִ֓ים ׀ אַל־ירימו (יָר֖וּמוּ) לָ֣מוֹ סֶֽלָה׃ ח בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהֵ֑ינוּ וְ֝הַשְׁמִ֗יעוּ ק֣וֹל תְּהִלָּתֽוֹ׃ ט הַשָּׂ֣ם נַ֭פְשֵׁנוּ בַּֽחַיִּ֑ים וְלֹֽא־נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ׃ י כִּֽי־בְחַנְתָּ֥נוּ אֱלֹהִ֑ים צְ֝רַפְתָּ֗נוּ כִּצְרָף־כָּֽסֶף׃ יא הֲבֵאתָ֥נוּ בַמְּצוּדָ֑ה שַׂ֖מְתָּ מוּעָקָ֣ה בְמָתְנֵֽינוּ׃ יב הִרְכַּ֥בְתָּ אֱנ֗וֹשׁ לְרֹ֫אשֵׁ֥נוּ בָּֽאנוּ־בָאֵ֥שׁ וּבַמַּ֑יִם וַ֝תּוֹצִיאֵ֗נוּ לָֽרְוָיָֽה׃ יג אָב֣וֹא בֵיתְךָ֣ בְעוֹל֑וֹת אֲשַׁלֵּ֖ם לְךָ֣ נְדָרָֽי׃ יד אֲשֶׁר־פָּצ֥וּ שְׂפָתָ֑י וְדִבֶּר־פִּ֝֗י בַּצַּר־לִֽי׃ טו עֹ֘ל֤וֹת מֵחִ֣ים אַעֲלֶה־לָּ֭ךְ עִם־קְטֹ֣רֶת אֵילִ֑ים אֶ֥עֱשֶֽׂה בָקָ֖ר עִם־עַתּוּדִ֣ים סֶֽלָה׃ טז לְכֽוּ־שִׁמְע֣וּ וַ֭אֲסַפְּרָה כָּל־יִרְאֵ֣י אֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁ֖ר עָשָׂ֣ה לְנַפְשִֽׁי׃ יז אֵלָ֥יו פִּֽי־קָרָ֑אתִי וְ֝רוֹמַ֗ם תַּ֣חַת לְשׁוֹנִֽי׃ יח אָ֭וֶן אִם־רָאִ֣יתִי בְלִבִּ֑י לֹ֖א יִשְׁמַ֣ע ׀ אֲדֹנָֽי׃ יט אָ֭כֵן שָׁמַ֣ע אֱלֹהִ֑ים הִ֝קְשִׁ֗יב בְּק֣וֹל תְּפִלָּתִֽי׃ כ בָּר֥וּךְ אֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הֵסִ֘יר תְּפִלָּתִ֥י וְ֝חַסְדּ֗וֹ מֵאִתִּֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
למנצח, הריעו לאלהים - לא הזכיר שם המחבר ובעבור היותו לשון רבים ולא ימצא ככה ברוב המזמורים שהם לדוד, על כן יתכן שגם זה המזמור לאחד המשוררים.
פסוק ב:
זמרו - טעם שימו - כי תהלתו כבוד הוא לכם. והטעם: בתהלתו תכובדו.
פסוק ג:
אמרו, מה נורא - כל אחד ממעשיך, כמו: בנות צעדה עלי שור.
פסוק ג:
וטעם יכחשו – שיעידו כי שקר וכחש הוא בידם.
פסוק ד:
כל - הזכיר אויביך הקרובים ואמר: כל הארץ ואין הפרש בין יזמרו לך או ויזמרו לך והטעם כפול.
פסוק ה:
לכו - יאמר זה לזה: לכו בואו, כמו לכו נא ונוכחה. והטעם: לכו אלינו.
פסוק ה:
נורא - דבק עם עלילה - נורא המעשה. והאומר כי הה"א נוסף והוא כמו עליון, תועה הוא כי הה"א סימן לשון נקבה, כי לא ימצא בשמות הה"א נוסף רק אם היתה המלה מלעיל ושורק ושורקה כמו: צדק וצדקה.
פסוק ו:
הפך - יספר מעשה השם הקדמונים.
פסוק ו:
וטעם בנהר – הוא הירדן שעברו ישראל בשמחה והארון עומד.
פסוק ז:
מושל - אין עולם בכל זמן בכל המקרא רק זמן ונצח. והטעם: שהשם מושל לעולם כמו מושל נצח ברוב גבורתו וממשלתו בגוים שהוא רואם, כי אין נכון להיות בי"ת בגבורתו כמו: משל בנו, כי אין לו טעם, הנה הזכיר כי ממשלתו בים וביבשה על כן לא ירומו הסוררים המורדים בו.
פסוק ח:
ברכו - העם העמים כמו היבוסים שהיו תחת יד ישראל, או יאמר לכל כולנו חייבין לברך השם.
פסוק ח:
ויש אומרים: כי טעם עמים – ישראל, כמו: אחריך בנימן בעממיך והוא הנכון.
פסוק י:
כי - דרך משל בעבור צרה שבאה אליהם והשם נסה לדעת אשר בלבבם, גם זה דרך משל, כי הכל לפניו גלוי טרם בראותו לב המחשב.
פסוק יא:
הבאתנו - כמו במצודה ורעה.
פסוק יא:
מועקה - כמו: עקת רשע צרה וככה תרגום ומועקה שם, או הוא פעול ותחסר מלת התואר. והטעם: שהוא דבר מציר מתניהם.
פסוק יב:
הרכבת - הטעם שהוא רוכב על במותימו היה כמו הבאים באש או במים, כמו מכה אביו ואמו וטעם לרויה לאויר, כי באש יבש ובמים ישטף.
פסוק יג:
אבוא - דברי המשורר, או ידבר על לשון הפקיד על המלחמה.
פסוק יד:
אשר פצו - הוא הנדר, כמו: ואנכי פציתי פי.
פסוק טו:
עולות מחים - על משקל מתים והשם חסר, וככה עולות כבשים שמנים בעלי מוח.
פסוק טו:
אילים - הם הגדולים.
פסוק טו:
וסלה - באמת.
פסוק טז:
לכו - אשר עשה אלהים לנפשי.
פסוק יז:
אליו פי - יחסר בי"ת כמו: כי ששת ימים בפי קראתי.
פסוק יז:
ורומם - ויותר מרומם היה תחת לשוני רמז ללב. ויש אומרים: כי הטעם כפול ורומם כמו ומורק ושוטף.
פסוק יח:
און - כאשר הייתי קורא בפי, אילו היה און בלבי לא היה השם שומע מה שאני קורא, והאומר שלא היה און בלבי.
פסוק יט:
אכן - כמו: אכן נודע הדבר.
פסוק כ:
ברוך - שעזרני להתפלל ולא הסיר וחסדו היה שאתפלל אליו.