פסוק ב:לך דמיה תהלה. השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע:
פסוק ב:אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, (מצאתי שימו כבוד תהלתו, לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) ויד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה) ד"א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף:
פסוק ד:דברי עונות גברו מני. ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם:
פסוק ה:אשרי. מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך:
פסוק ה:נשבעה בטוב. שבביתך ומקדושת היכלך ששכינתך שורה שם:
פסוק ו:נוראות בצדק תעננו. בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגוים:
פסוק ו:מבטח. אתה ומנוס לכל יושבי קצות ארץ מקצה הארץ ועד קצהו:
פסוק ו:וים רחוקים. אפילו לרחוקים שבים אתה מבטח שבכל מקום ממשלתך:
פסוק ז:מכין הרים בכחו. שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו ומזמן ומכין בהן מזונות ומכין מטר כדכתיב (לקמן קמז) המכין לארץ מטר המצמיח הרים:
פסוק ז:נאזר בגבורה. לפי שבא להזכיר גבורת גשמים אמר נאזר בגבורה:
פסוק ח:משביח. משפיל, וכן וחכם באחור ישבחנה (משלי כ"ט) בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ"ט):
פסוק ט:מוצאי בקר וערב תרנין. לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים:
פסוק י:פקדת הארץ. כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה:
פסוק י:רבת תעשרנה. הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים ותכין בו דגנם של יושבי קצוות כי בכן אתה מכין אותם:
פסוק יא:תלמיה. הן שורות המחרישה:
פסוק יא:נחת גדודיה. כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות אתה תמוגגנה ברביבים של מטר:
פסוק יא:תמוגגנה. לשון המסה:
פסוק יב:עטרת שנת טובתך. ע"י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב:
פסוק יב:ומעגליך. הם השמים שהם אבק רגליך:
פסוק יג:ירעפו. השמים בנאות המדבר:
פסוק יד:לבשו כרים הצאן. יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר:
פסוק יד:ועמקים יעטפו בר. ע"י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה: