לך דומי'. במסורת תילים סימן מ"ב דומי' ד' א' חסר וסימן ולילה ולא דמי' לי. נאלמתי דומי'. אך אל אלהים דומי' נפשי. לך דומי' תהלה קדמאה חסר ע"כ. ואולם לפי מה שנמצאו בכתובים ברוב הספרים המדויקים כולם מלאים חוץ מהאחרון וא"כ היה ראוי להגיה במסורת בתראה חסר ואיכא דמסרי ד' ב' מלאים וב' חסרים ולא מסיימי ואי קושטא הכי צריכינן למימר דקדמאה ובתראה חסר:
פסוק ב:
לך דמיה תהלה. רפה התי"ו:
פסוק ה:
תבחר. התי"ו במאריך כמו למען תמחץ רגלך ובקצת ספרים הבי"ת (והמ"ם) בחטף פתח בשניהם שחשבו לתת להם דין הגעיא ואין זה הדעת מחוור אצלי כמ"ש במאמר המאריך בס"ד: