פסוק ב:לך דומיה תהלה - זה המזמור חברו דוד בהיות הארון, או חברו אחד המשוררים בהבנות בית המקדש והוא הנכון בעיני.
פסוק ב:ודומיה - מגזרת דמות, או הוא כמו: אך לאלהים דומיה נפשי, כטעם דום לה' והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם. והטעם: כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר.
פסוק ג:שומע - כי בית המקדש בית תפלה נקרא לכל העמים כאשר הזכיר שלמה בתפלתו, על כן יבואו כל בשר עדיך עד מקומך.
פסוק ד:דברי - קשור וכתוב למעלה שכל בשר יבאו עדיך, כי אתה שומע תפילה ששמעת תפילתי בהתודותי עונותי וכפרת כל פשעינו, וזה המזמור חברו המשורר בשנת בצורת והתפללו אל השם ושמע תפלתם.
פסוק ד:וטעם גברו מני – דברי המשורר המתפלל כי אני הודיתי, כי הייתי רב עונות ואני ועמי פשענו, על כן באה צרת הבצורת.
פסוק ה:תבחר - בחסרון מלת אשר, כמו: לכל יבוא גבורתך וככה הוא אשרי, אשר תבחר בו ותקרב שישכן חצריך.
פסוק ה:וטעם נשבעה – תענוג הנשמה בעבודת השם בבית המקדש וישרת בטוב גם אחרים עמו, בטוב קדוש היכלך.
פסוק ה:והטעם בטוב – הכבוד שהוא הקדוש.
פסוק ה:ויש אומרים: בטוב ביתך - אתה הקדוש בהיכלך.
פסוק ו:נוראות - הטעם כאשר יעבוד הגוי את השם ישב בטח בלי פחד אויב ולא רעב. והטעם: כאשר אנו יראים אז תעננו להושיענו.
פסוק ו:וטעם בצדק – כאילו כתוב בצדקך או בצדק שעשינו תשובה וכפרת פשעינו. אמר ר' משה: מבטח כל קצוי ארץ - כל אנשי כמו וכל הארץ באו מצרימה ואנשים רחוקים והטעם כי תושיע שהם בקצות הארץ ובים ואין יכולת באדם להושיעם. ולפי דעתי: בעבור היות קצות כל גוף אינם גופות, כמו: בורא קצות הארץ.
פסוק ו:וטעם וים רחוקים – בעבור היות חצי כדור הארץ ימים ואמר: רחוקים, בעבור היותם רבים.
פסוק ז:מכין - בעבור שהזכיר הארץ, הזכיר ההרים בעבור שהם כמו עמודים.
פסוק ז:וטעם נאזר בגבורה – שנראתה גבורת השם בהרים הגבוהים שברא, על כן נקראו הררי אל. ולפי דעתי: שהזכיר שהוא מבטח הדבר שאיננו נראה וגבורתו נראית בגופות הגדולות.
פסוק ח:משביח - כמו תשבחם משקיט, כדרך: אתה מושל בגאות הים בעבור שהזכיר וים רחוקים.
פסוק ח:וטעם והמון לאומים – הנמשלים למים, כמו: את מי הנהר העצומים, והנה השם יושיעם מהבצורת ומהצר.
פסוק ט:וייראו יושבי קצוות - כנגד בית המקדש.
פסוק ט:מאותותיך - והם גבורות המטר, כמו: עושה גדולות עד אין חקר.
פסוק ט:וטעם מוצאי בקר – האותות היוצאות הנראות בבקר ובערב, בעבורם ירננו בני אדם והנה יהיה מלת תרנין יוצאה לשנים פעולים. ורבי משה אמר: כי תחלת היום והלילה שסוף זה תחלת זה, הם סבת הרננה.
פסוק י:פקדת - זה הפסוק לאות על שנת בצורת היתה בציון וחשב האויב לבא על ציון להביאה במצור, והשם פקד ארצו שהיא ארץ ישראל.
פסוק י:ויש אומרים: תשוקקיה - כמו: ותשקיה, ואין זה נכון. ועד ונפש שוקקה רק הוא כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש וככה רבים.
פסוק י:וכן הוא פקדת הארץ – וכבר שוקקתה ובעבור זה הזכיר פקדת.
פסוק י:רבת - התי"ו כמו ושבת לנשיא והתואר חסר כטעם דברה רבה.
פסוק י:תעשרנה - היה ראוי להיות תחת השי"ן חירק אם המלה מהבניין הכבד, ואם מהקל יהיה הפועל יוצא, כדרך יעשר שהוא שי"ן שימצא ככה על השלשה בנינים.
פסוק י:פלג - המחובר מהמטר, ומ"ם דגנם שב אל פקדת הארץ.
פסוק י:כי כן תכינה - שב אל הארץ.
פסוק יא:תלמיה - כמו: בתלם עבותו.
פסוק יא:ויש אומרים: נחת גדודיה -הורד גדודותיה כמו: על כל ידים גדודות והם קוי' לחריש דמם הכתוב לגדודות. והטעם שירונו. ויש אומרים: מגזרת גדוד יגודנו. והטעם על הגשמים והטעם על הזרמים.
פסוק יב:עטרת - עד שתהיה זאת השנה בקרב שנים, כמו המלכה בעלת העטרת בתוך הבנות.
פסוק יב:וטעם ומעגליך – דרך משל והמעגל הם המקומות העשויות להתחבר, מי גשמי הגלות.
פסוק יג:ירעפו - הנה מעגליך ביישוב.
פסוק יג:ונאות מדבר – כמו: נות רועים.
פסוק יג:והגבעות תחגרנה גיל – בהראות הדשא והעשב.
פסוק יד:לבשו - כמו עם חלב כרים, שיהיו רבים. וקדמונינו ז"ל פירשוהו: לשון נקייה. והנכון בעיני: כי כרים כמו כר נרחב, והעד: והעמקים.
פסוק יד:יעטפו - מגזרת המתעטף כמו ילבשו ויתרועעו מגזרת תרועה כדרך ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.