א לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר׃ ב לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃ ג שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ׃ ד דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃ ה אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃ ו נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃ ז מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃ ח מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃ ט וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֺת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃ י פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ ׀ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃ יא תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃ יב עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃ יג יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃ יד לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק ב:
לך דומיה תהלה - זה המזמור חברו דוד בהיות הארון, או חברו אחד המשוררים בהבנות בית המקדש והוא הנכון בעיני.
פסוק ב:
ודומיה - מגזרת דמות, או הוא כמו: אך לאלהים דומיה נפשי, כטעם דום לה' והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם. והטעם: כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר.
פסוק ג:
שומע - כי בית המקדש בית תפלה נקרא לכל העמים כאשר הזכיר שלמה בתפלתו, על כן יבואו כל בשר עדיך עד מקומך.
פסוק ד:
דברי - קשור וכתוב למעלה שכל בשר יבאו עדיך, כי אתה שומע תפילה ששמעת תפילתי בהתודותי עונותי וכפרת כל פשעינו, וזה המזמור חברו המשורר בשנת בצורת והתפללו אל השם ושמע תפלתם.
פסוק ד:
וטעם גברו מני – דברי המשורר המתפלל כי אני הודיתי, כי הייתי רב עונות ואני ועמי פשענו, על כן באה צרת הבצורת.
פסוק ה:
תבחר - בחסרון מלת אשר, כמו: לכל יבוא גבורתך וככה הוא אשרי, אשר תבחר בו ותקרב שישכן חצריך.
פסוק ה:
וטעם נשבעה – תענוג הנשמה בעבודת השם בבית המקדש וישרת בטוב גם אחרים עמו, בטוב קדוש היכלך.
פסוק ה:
והטעם בטוב – הכבוד שהוא הקדוש.
פסוק ה:
ויש אומרים: בטוב ביתך - אתה הקדוש בהיכלך.
פסוק ו:
נוראות - הטעם כאשר יעבוד הגוי את השם ישב בטח בלי פחד אויב ולא רעב. והטעם: כאשר אנו יראים אז תעננו להושיענו.
פסוק ו:
וטעם בצדק – כאילו כתוב בצדקך או בצדק שעשינו תשובה וכפרת פשעינו. אמר ר' משה: מבטח כל קצוי ארץ - כל אנשי כמו וכל הארץ באו מצרימה ואנשים רחוקים והטעם כי תושיע שהם בקצות הארץ ובים ואין יכולת באדם להושיעם. ולפי דעתי: בעבור היות קצות כל גוף אינם גופות, כמו: בורא קצות הארץ.
פסוק ו:
וטעם וים רחוקים – בעבור היות חצי כדור הארץ ימים ואמר: רחוקים, בעבור היותם רבים.
פסוק ז:
מכין - בעבור שהזכיר הארץ, הזכיר ההרים בעבור שהם כמו עמודים.
פסוק ז:
וטעם נאזר בגבורה – שנראתה גבורת השם בהרים הגבוהים שברא, על כן נקראו הררי אל. ולפי דעתי: שהזכיר שהוא מבטח הדבר שאיננו נראה וגבורתו נראית בגופות הגדולות.
פסוק ח:
משביח - כמו תשבחם משקיט, כדרך: אתה מושל בגאות הים בעבור שהזכיר וים רחוקים.
פסוק ח:
וטעם והמון לאומים – הנמשלים למים, כמו: את מי הנהר העצומים, והנה השם יושיעם מהבצורת ומהצר.
פסוק ט:
וייראו יושבי קצוות - כנגד בית המקדש.
פסוק ט:
מאותותיך - והם גבורות המטר, כמו: עושה גדולות עד אין חקר.
פסוק ט:
וטעם מוצאי בקר – האותות היוצאות הנראות בבקר ובערב, בעבורם ירננו בני אדם והנה יהיה מלת תרנין יוצאה לשנים פעולים. ורבי משה אמר: כי תחלת היום והלילה שסוף זה תחלת זה, הם סבת הרננה.
פסוק י:
פקדת - זה הפסוק לאות על שנת בצורת היתה בציון וחשב האויב לבא על ציון להביאה במצור, והשם פקד ארצו שהיא ארץ ישראל.
פסוק י:
ויש אומרים: תשוקקיה - כמו: ותשקיה, ואין זה נכון. ועד ונפש שוקקה רק הוא כמו: וירם תולעים ויבאש וכבר באש וככה רבים.
פסוק י:
וכן הוא פקדת הארץ – וכבר שוקקתה ובעבור זה הזכיר פקדת.
פסוק י:
רבת - התי"ו כמו ושבת לנשיא והתואר חסר כטעם דברה רבה.
פסוק י:
תעשרנה - היה ראוי להיות תחת השי"ן חירק אם המלה מהבניין הכבד, ואם מהקל יהיה הפועל יוצא, כדרך יעשר שהוא שי"ן שימצא ככה על השלשה בנינים.
פסוק י:
פלג - המחובר מהמטר, ומ"ם דגנם שב אל פקדת הארץ.
פסוק י:
כי כן תכינה - שב אל הארץ.
פסוק יא:
תלמיה - כמו: בתלם עבותו.
פסוק יא:
ויש אומרים: נחת גדודיה -הורד גדודותיה כמו: על כל ידים גדודות והם קוי' לחריש דמם הכתוב לגדודות. והטעם שירונו. ויש אומרים: מגזרת גדוד יגודנו. והטעם על הגשמים והטעם על הזרמים.
פסוק יב:
עטרת - עד שתהיה זאת השנה בקרב שנים, כמו המלכה בעלת העטרת בתוך הבנות.
פסוק יב:
וטעם ומעגליך – דרך משל והמעגל הם המקומות העשויות להתחבר, מי גשמי הגלות.
פסוק יג:
ירעפו - הנה מעגליך ביישוב.
פסוק יג:
ונאות מדבר – כמו: נות רועים.
פסוק יג:
והגבעות תחגרנה גיל – בהראות הדשא והעשב.
פסוק יד:
לבשו - כמו עם חלב כרים, שיהיו רבים. וקדמונינו ז"ל פירשוהו: לשון נקייה. והנכון בעיני: כי כרים כמו כר נרחב, והעד: והעמקים.
פסוק יד:
יעטפו - מגזרת המתעטף כמו ילבשו ויתרועעו מגזרת תרועה כדרך ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.