פסוק ב:לך דומיה תהלה וגו׳. ר״ל אתה ה׳ השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים:
פסוק ב:ולך ישולם נדר. כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א״כ הנדר:
פסוק ג:שומע תפלה. על כי אתה שומע תפלה לזה יבואו אליך כל בשר להתפלל לפניך:
פסוק ד:גברו מני. ר״ל עם כי אין בהזכיות להכריע את העונות עכ״ז תכפרם בחסדך:
פסוק ה:אשרי תבחר. אשרי להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה הבאה מביתך והיכלך הקדוש:
פסוק ו:נוראות בצדק. בצדקתך תעננו בדבר הנוראות והנפלאות אשר תעשה עמנו:
פסוק ו:מבטח. הלא אתה המבטח של כל היושבים בקצות הארץ ועל הימים הרחוקים כי כולם יבטחו בך:
פסוק ז:מכין. הוא מכין מטר רב לרוות ההרים ברב כחו כי הוא נאזר וחגור בגבורה:
פסוק ח:משביח. משקיט ומשפיל המיית הים וגליו וכ״כ משביח המיית לאומים ההומים:
פסוק ט:מאותותיך. ע״י אותות הברקים והרעמים יפחדו ממך יושבי קצות הארץ:
פסוק ט:מוצאי. המאורות היוצאים להאיר בבוקר ובערב, היציאה ההיא תעורר לב הבריות לרנן לך כאשר יראו שלא ישנו את תפקידם:
פסוק י:פקדת. בעת תשגיח בארץ להשקותה אז תעשר אותה בהרבה מטר:
פסוק י:פלג אלהים. אמת המים הבאה לה מאלהים היא מלאה מים:
פסוק י:תכין. ובזה תכין דגנם כי כן דרכך להכין הדגן ע״י רבוי המטר:
פסוק יא:תלמיה רוה. במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ:
פסוק יא:ברביבים. ע״י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה:
פסוק יב:עטרת. תעטר את השנה שהשפעת בה טובתך כי תהיה מעוטרת בתבואה ופירות ומעגליך. העננים יזלו גשמי ברכה:
פסוק יג:נאות מדבר. המקומות היבשות כמדבר יזלו גם המה דשן להצמיח הרבה תבואה וגיל וגו׳. הגבעות תהיינה חגורות בגיל ר״ל רב תבואה יגדל בהן:
פסוק יד:לבשו כרים הצאן. הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב:
פסוק יד:יעטפו בר. יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי:
פסוק יד:יתרועעו. כל הבריות יריעו תרועת שמחה: