פסוק ח:אח לא פדה יפדה וכו'. הראשונים פירשו במ"ש אין פודין את השבוים יתר על כדי דמיהם ומקשים התוספות מעובדא דרבי ישמעאל שאמר על אותו תנוק איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שבעולם ותירצו דמופלג בחכמה שאני א"נ שהיה סכנת מות וז"ש אח לא פדה וכו' הגם כי פדיון שבוים מצוה רבה אפילו הכי לא יפדה והטעם ויקר פדיון נפשם שהוא יתר מכדי דמיהן. אך כי יראה חכמים שהוא חכם מופלג או ימותו דיש סכנת מות אז ועזבו לאחרים חילם ופודין יותר מכדי דמיהן:
פסוק יג:ואדם ביקר בל ילין. י"מ דרך הלציי במ"ש ויקר אלו תפילין וקי"ל דלא יישן עם התפילין שמא יפיח בהן וז"ש ואדם ביקר שהוא לבוש יקר שהם התפילין בל ילין אסור לישן בהם והטעם כי האדם נמשל כבהמות ושמא יפיח בהם לכן אסור לישן עם התפילין: