פסוק א:למנצח וכו׳. נראה שזה המזמור נאמ׳ על קצת נבלים מתחסדים ומראים ניוול על פיהם להראות עצמם כבעלי אמונה ובקרבם ארבם לכפור בפנות האמונה ויסודותיה ועל זה אמ׳ לעבד ה׳ לדוד כלומ׳ שהוא דבק באמונתו ית׳ דבוק חזק ומרחיק ומתעב על הכופר בה הן בכלל הן בפרט כמאמר חבר אני לכל אשר יראוך (תה׳ קיט) ובמתקוממיך אתקוטט (תה׳ קלט).
פסוק ב:ואמ׳ נאם פשע לרשע בקרב לבי כלומ׳ החטא והפשע אשר לרשע הוא בקרב לבי כלומ׳ אני מכיר בשכלי דבריו ומחשבתו אע״פ שהוא מתחסד ומראה עצמו כבעל אמונה, ואמ׳ אין פחד אלהים לנגד עיניו כלומ׳ ובזאת הכפירה.
פסוק ג:החליק לעצמו ר״ל הנעים לעצמו ובעיניו לעשות רק רע ולחפש ולחזר אחר העיון אחר שאינו ירא מן העונש ולמצוא ר״ל ברמיזות עיניו עונו ר״ל ולחפש ולחזר אחריו שימצאנו כדרך רוץ מצא נא את החיצים (ש״א כ לו) כלומ׳ חפש אחריהם עד שתמצאם. ומלת לשנוא ר״ל שנא הטוב כדרך את ה׳ עזבו לשמור (הושע ד י) כלומ׳ לשמור דרכיו. או יהיה פי׳ למצוא עונו כלומ׳ שהיו דרכיו נעימים בעיניו עד שהביאוהו למצוא עונו להענש עד ששנא בחייו.
פסוק ד:וכפל ענין כפירת הרשע באמרו דברי פיו און ומרמה כלומ׳ כפירות ודברי שקר. חדל להשכיל כלומ׳ מנע עצמו מהלמוד בחכמה ובתורה עד שייטיב דרכיו מתוך למודה כי כל כך הושקע בכפירה שאף אינו רוצה ללמוד דרכי התורה. ובא חדל להשכיל להיטיב בקשר הלמ״ד כמו ויחדלו לבנות העיר (ברא׳ יא ח) ותחדל לדבר אליה (רות א ח).
פסוק ה:וחזר על זה ואמ׳ און יחשוב על משכבו כלומ׳ שהמשכב הוא מקום המחשבה וציור הרעיון ואמ׳ שכל מחשבותיו און. ויתיצב על דרך לא טוב שכל כך ישקיעוהו כפירותיו באמונות החסרות שלא יוכל להתעלם לגמרי בהתחסדו אבל יעמוד על אמונה בלתי שלימה אע״פ שלא יתפרסם עצמו מכל וכל וזהו ענין רע לא ימאס כלומ׳ לא ימאס המפורסמים בתכלית רוע אמונתם להתרחק מהם כראוי.
פסוק ו:ואח״כ התחיל באמונותיו השלימות שהם כנגד אמונת הרשע ואמ׳ ה׳ בהשמים חסדך וכו׳ כוונתו שהשגחתו כוללת הכל העליונים והתחתונים, לא שתפסק בגלגל כדעת הפלסוף, אבל שתהיה על שפל המקומות ר״ל כל מקום שתמצא בו בריה מן הבריות המורכבות וספר תחלה השגחתו בעולם העליון שהם הודו הגדול ואמ׳ בהשמים חסדך כלומ׳ שבראת בחסדך וענין אמונתך עד שחקים ר״ל השגחתך דבקה בהם.
פסוק ז:ובענין העולם התחתון שראוי לגמול ועונש אמ׳ צדקתך כהררי אל כלומ׳ לגמול לטובים ואמ׳ הררי אל דרך הפלגה כמו שלהבתיה מאפליה ארזי אל ומשפטיך להעניש הרשעים מתהום רבה כלומ׳ שהשגחתך בכל המציאות בכללו ר״ל עליון ותחתון ובא כענין מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כמו שביארנו במזמור הח׳ וכן כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבק׳ ג ג) וכן כי גדול מעל שמים חסדך ועד שחקים אמתך (תה׳ קח ה) וסמוך לזה רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך (שם י).
פסוק ז:ואמ׳ אח״כ אדם ובהמה תושיע ה׳ לרמוז השגחתו אפי׳ על בעלי חיים אלא שהיא השגחה מינית לא השגחה פרטית. או רמז בזה לענין מבוכת צדיק ורע לו רשע וטוב לו ויהיה הענין בהשמים חסדך ממאמר הרשע כלומ׳ האון שאמרתי שהוא חושב על משכבו הוא שסובר שהשגחתך אינה אלא בהשמים ועד שחקים ושתפסוק בגלגל הירח ויגרום לו זה ראותו העדר הסדור עד שצדקתך כהררי אל שאין אדם יכול להגיע אליהם וכן משפטיך תהום רבה שאין אדם יכול לירד לעומקו כך אין אדם יכול לירד בעומק השגחתו בעולם עד שהם אומרים אדם ובהמה כלומ׳ מקרה אחד לכל וכ״ש שלרוב פעמים יראה הפך הראוי.
פסוק ח:ואמ׳ אח״כ מה יקר חסדך וכו׳ ולפי׳ הראשון עניינו רמז על טוב העולם הבא וכן לפי׳ הב׳ עניינו הוא תשובה על העדר הסדור להודיע שתכלית הגמול והעונש הוא בעולם הנצחי והוא אומרו דרך הפלגה מה יקר חסדך אלהים ר״ל העתיד לבוא על השלמים והוא אמרו ובני אדם וכו׳ כלומ׳ ואותם בני אדם שחסו בצל כנפיך הם.
פסוק ט:ירויון מדשן ביתך וקרא הנה ביתך תענוגי העולם העליון. והוא ענין כי עמך מקור חיים.
פסוק יא:ואמ׳ אח״כ דרך תפלה שימשוך ליודעיו חסדו וצדקתו לישרי לב בעולם הזה עד שיוכל להתעסק בהשלמת נפשו.
פסוק יב:לבל תבואהו רגל גאוה להטרידו במלחמותיהם.
פסוק יג:וענין שם נפלו פועלי און עבר במקום עתיד כלומ׳ שיפלו ממועצותיהם ולא יוכלו קום ומלת שם כמו אז וכמוהו שם יצעקו ולא יענה (איוב לה יב). או שמא רמז על הרשעים שכל טובה כלה בעולם הזה אבל שם ר״ל לעולם הבא יפלו ונדחו מאין תקומה. ומלת דחו הטעם בחי״ת ובא בחולם במקום קמץ חטף על משקל כלו תפלות (סוף מזמ׳ עב) אלא מפני שאין החית מקבלת דגשות שבה קמץ חטף לחולם.
פסוק יג:וכבר ראיתי בזה המזמור שפי׳ בענין צדקתך כהררי אל דברים יותר נסתרים, יש שפיר׳ על גלות הארץ שהיה בצדקתו וברחמיו כי משפטו היה להיות הכל תהום רבה ר״ל המים המקיפים את הארץ ויש שפי׳ כהררי אל שרמז בו מציאות שני העולמות העליונים עולם המלאכים ועולם הגלגלים ולגובה מקומם ומעלתם קראם הררי אל וכ״ף כהררי מקום בית ויחס בהם צדקה להיותם נצחיים, ומשפטיך תהום רבה על מציאות העולם השפל העומד בכח השם ומתקיים בסבתו דרך כלל ר״ל בשמירת מיניו אבל אישיו יפסדו ויתחלפו תמיד ותושיע כענין תקיים וקרא אדם הצורה והחמר קרא בהמה וייחס קיום על הכל כל אחד לפי כבודו ואין פשטי המקראות מתישבים בזה כל כך.
