פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד.
פסוק ב:נְאֻם הפֶּשַׁע. הגורם המחטיא והמרדן נושא דברים לָרָשָׁע. אין זה ציטוט של מישהו אלא נאום שאני מכיר בְּקֶרֶב לִבִּי. זוהי אמירה פנימית. אין צורך לחפש את הרשע בחוץ; פעמים שהרשע המדבר הוא חלק ממרכיבי התודעה העצמית. המאפיין המרכזי שלו הוא שאֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. אף על פי שהוא מכיר בה', ובמובן מסוים גם מאמין בו, הוא איננו מתיירא מפניו, והוא מוצא דרכים כדי להמשיך ברשעו –
פסוק ג:כִּי הֶחֱלִיק הרשע אֵלָיו בְּעֵינָיו, מרמה את עצמו כדי לִמְצֹא, להשיג את עֲוֹנוֹ ולִשְׂנֹא אחרים. בדרכי רמייה ועקלקלות הוא מניח שיצליח להתחמק מה'.
פסוק ד:כיוון שהוא מניח לרע שבתוכו להתקיים באין מפריע, גם דִּבְרֵי פִיו אָוֶן, רֶשע וּמִרְמָה, והוא חָדַל מלְהַשְׂכִּיל, אינו לומד או מתבונן לְהֵיטִיב, שכן הוא אינו מנסה עוד למצוא את דרך הטוב.
פסוק ה:אָוֶן, דברי עוול יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ בלכתו לישון, ובקומו יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב; ובשלב הבא רָע לֹא יִמְאָס. כאן מתואר שבר פנימי של אדם שייתכן שלא איבד את אמונתו לגמרי, אך אמונתו אינה משפיעה עוד על מחשבותיו או מעשיו.
פסוק ו:מתיאור הירידה והנפילה עובר דוד אל דרכי התבוננות שבהן אפשר להגיע להארה: ה', בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ, חסדך והגנתך עצומים ונצחיים; אֱמוּנָתְךָ, נאמנותך מגיעה עַד שְׁחָקִים.
פסוק ז:מצד אחד צִדְקָתְךָ מתנשאת כְּהַרְרֵי אֵל, כמו ההרים הגבוהים ביותר; ומצד שני מִשְׁפָּטֶיךָ, דיניך וגזרותיך מגיעים עד מעמקי תְּהוֹם רַבָּה, אין להם חקר. אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ, ה'. ישועתך וצדקתך מקיפות הכול, ומתייחסות הן לאדם והן לבהמה.
פסוק ח:וכאן באים כמה תיאורים חווייתיים: מַה יָּקָר, חשוב ומפואר חַסְדְּךָ, אֱלֹהִים! וּבְנֵי אָדָם המתקרבים אליך יכולים להרגיש כי בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. הם מוגנים ועטופים בכנף בגדך, כביכול.
פסוק ט:יִרְוְיֻן, רצונם מסופק רק מִדֶּשֶׁן, שומן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ המלא נועם ועונג תַשְׁקֵם – את אלה הבאים לחסות בקרבתך.
פסוק י:הקִּרבה לה' עצמה נחווית כרוויה ורעננות, כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, והמתקרבים אליך דבקים במקור ומקבלים מן החיים שאתה משפיע לעולם. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, שכן קרבת אלוקים כשלעצמה נותנת חיות והארה.
פסוק יא:מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, אוהביך, הרוצים לדעת אותך, וְצִדְקָתְךָ תעניק לְיִשְׁרֵי לֵב שהם מי שמכֻוונים בפנימיותם אל הקדוש ברוך הוא, ואין בהם פיתולים ועקלקלות.
פסוק יב:ומכאן נובעת גם בקשה אישית: אַל תְּבוֹאֵנִי, לא מגורם חיצוני וגם לא מבפנים רֶגֶל גַּאֲוָה, שתרמוס את מעשַי, אלא אוכל לזכות בקרבת אלוקים בלי סטיות, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי, תרחיקני ממך, כדי שאוכל להישאר כל הזמן סמוך אליך.
פסוק יג:שָׁם – בקרבתך נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים, הנמוגים ומתמוטטים מאור ה', דֹּחוּ, נדחו ונפלו וְלֹא יָכְלוּ קוּם.