לפרק ל"ו

יְ֭-הוָה בְּהַשָּׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ עַד־שְׁחָקִֽים׃ צִדְקָֽתְךָ֨ ׀ כְּֽהַרְרֵי־אֵ֗ל מִ֭שְׁפָּטֶךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה תוֹשִׁ֣יעַ יְ-הוָֽה׃
(תהילים ו-ז)

דוד, כדרכו בכמה פרקים מהתקופה הקדומה, תקופת שובו מגת פלשתים, משתוקק מתוך מצבו מלא הפחדים לנועם שלוות בית ה'. בתור הקדמה לתיאור החסד השרוי בייחוד בבית ה', הוא מתאר את שפע החסד הכללי המתגלגל בעולם כולו, ומתפשט על כל יצור אשר בו רוח חיים, אם אָ֤דָֽם אם בְּהֵמָה.

מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱ-לֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃ כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃
(תהילים לו ח-י)

הכוונה: בכלל מידת החסד אכן שולטת בכל מרחבי הבריאה, אולם בפרטה יצוקה היא בכל נועם זיווה על המסתופפים בבית ה': "מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱ-לֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן!".

"יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ" – הכוונה מדשן הזבחים, "וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם", שנהנים מן השמנים של המנחות (מיכה ו ז).

"כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃" – "נִרְאֶה" הוא נפעל בינוני, והכוונה, בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה לאדם מקור האור, כי השם "מְק֣וֹר" מושך אחר עמו, כאילו היה כתוב: 'כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה מְקוֹר האֽוֹר'.

מְשֹׁ֣ךְ חַ֭סְדְּךָ לְיֹדְעֶ֑יךָ וְ֝צִדְקָֽתְךָ֗ לְיִשְׁרֵי־לֵֽב׃
(תהילים לו יא)

לצערו גדורה בעדו כעת הדרך לבית ה', ועל כן הוא מבקש מאת אבי החסד לאמר: "מְשֹׁ֣ךְ חַ֭סְדְּךָ לְיֹדְעֶ֑יךָ וְ֝צִדְקָֽתְךָ֗ לְיִשְׁרֵי־לֵֽב׃", זאת אומרת, כי בזכות זה שהוא מיודעי ה' ומישרי הלב, יגיע אליו, למרוחק מבית ה' בזרוע, אור החסד והצדקה הזרוע שם, וה' ימשוך לו חסדו וצדקתו בכל המקום אשר הוא שם.